סוגיית הכיפה ביהדות / נועם טל
א. כיום רגילים אנו לראות דתיים וחרדים מכסים את הראש. אם נחזור לשורשי היהדות, מה נמצא בנושא הזה?
ב. כדי לבדוק אם יש מיצווה מן התורה בנושא זה, או בכל נושא אחר, אפשרי לעיין בספרי מצוות למשל, תחילת ספר אהבה של הרמבם שם מופיע פסוק והמצווה הנלמדת ממנו. אם נחפש מצווה לכסות הראש בין המצוות עשה, לא נמצא, כי לא ממש חייבים לכסות וכמו כן אם נחפש איסור בצורת מצות לא תעשה שאסור לילך בגילוי הראש, גם אין. אף בתלמוד בבלי כשמדברים על הנושא של גילוי הראש, לא מבססים את הטענה על פסוק מהתנ"ך.האם חייבים באמת?
ג. הרמבם בספר "מדע" שלו, הלכות דעות, פרק חמישי הלכה שישית, טוען כי 'צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמם לא יתבזו ולא יגלו ראשם.' ברור שמדובר בצניעות, אך האם זה חיוב לחכם? הרמבם מפרט "נוהגים בעצמם" כי לא ממש חייבים החכמים בכיסוי ובוודאי לא חיוב על כולם. נראה הסכמה בין מקור זה ממורשת יהודי ספרד כמו של מורשת יהודי אשכנז ולכן נחשף השקר כאשר רבנים מלמדים לתלמידים "חייבים כולם לכסות את הראש" או מלמדים איסור כמו "אסור לזוז כאשר הראש גלוי" נחשף השקר כי לא ככה האמת לפי ההלכה עצמה. נחשף שהרבנים הדתיים לא מייצגים בנאמנות את המורשת ההלכתית והואיל ומדברים כך כאילו לפי ההלכה אסור או חייב, נחשף שרבנים דתיים הם שקרנים ואין לסמוך עליהם אין להאמין להם ואין מקור אמין עבור דת אחרי שבודקים מה רגילים ללמד בנושא הכיפה. אילו היו מלמדים בלי לשקר יכלו להגיד לכולם לא ממש חייבים לכסות את הראש אפשרי בגילוי ראש כדברי רב יעקב בעל הטורים ואז התלמידים יבחרו מי רוצה גילוי ראש.
ד. בתלמוד בבלי מסכת קידושין יש שלשה קטעים בנושא של גלוי ראש: 1 בדף ח, עמוד א: "אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא ארישיה אבל כולי עלמא לא". (בעברית: רב אשי אמר שרב כהנה אדם גדול וצריך סודר על ראשו אבל אחרים לא). מפורט באימרה זו שיש הבדל בין אדם רגיל לבין חכם גדול, המתאים לדברי הרמב"ם. בנוסף אף לחכם רק "לכתחילה" כי בספר תרומת הדשן נכתב שלשונות 'מבעי וצריך' הם לשון לכתחילה בעלמא ולא ממש חיוב ובאמת יש אפשרות של גילוי ראש כמו שהרעיון "מיצווה בו יותר מבשלוחו" אינו פוסל את האפשרות של שליח ויכול שליח לעשות ולדבר בקידושין וכן שליח ציבור ידבר את התפילה בתור שליח של הציבור ואין אחד באמת חייב להתפלל ולא שלוש פעמים ביום. 2 המקור השני בקידושין דף כט עמוד ב: "משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלא נסיבנא (רב חסדא שיבח את רב המנונא שאדם גדול הוא, ורב הונא רצה להכיר אותו. כשבא רב המנונא לפני רב הונא ראה שלא פרס סודר, ושאל אותו מדוע [סיבת השאלה מההנחה של הקטע בדף ח שאדם גדול, גברא רבה צריך סודר]. הוא הסביר שהוא לא נשוי אלא רווק. מפורט כאן שחכם גדול ראוי לכסות ראשו רק אם הוא נשוי ואז בוחר, אבל רווק לא יכסה, ושהאדם הגדול עשה מעשה של לא לכסות. בעניין זה קשורים דברי שדי חמד ערך לעז, הטוען שאסור להחמיר יותר מדורות הקודמים, מפני שבכך מוציא לעז על הקודמים שלא עשו מספיק. בנוסף, יש להסתפק אם אדם גרוש ימשיך לכסות ראשו כדרך שעשה כאשר היה נשוי או חוזר להיות רווק, וספק דרבנן לקולא, שאין צריך לכסות את ראשו. 3 המקור השלישי בקידושין, דף לא עמוד א. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי (רב הונא בן רב יהושע לא הלך בגילוי הראש. שים לב שאין מקור מהמקרא) . מה הפירוש של הקטע הזה האם הוא חשב שהוא מחויב לכסות ראשו עקב השכינה? בספר דרכי משה מביא ספר הכלבו סימן יא שפירש שעשה כן למידת חסידות ושפירט שאין איסור לילך בגילוי הראש.
ה. פעם קרה שנפל כיפה מראש ילד, ואמרו לו: הנך אסור לזוז להביא את הכיפה. אומנם לא ידעו שלפי היהדות אין איסור לילך בגילוי הראש, אלא מידת חסידות לכסות. והרמב"ם פירש כנזכר שמידה טובה לחכם לכסות ראשו.
ו. בספר דרכי משה על טור אורח חיים, סימן ב, נאספים הדעות בנושא. באות ב כתב שכתב הכלבו בשם הרמ' "שאינו אסור לילך בגילוי הראש." היינו שאפשרי אם רוצה. הביא שכתב ספר תרומת הדשן חלק ב סימן רג "על מה ששאלתם השלטון גזר על היהודים המחויבים שבועה להישבע בגילוי הראש, לא מצאנו בזו איסור." בנוסף, הוא מזכיר את הדעה המחמירה ודוחה אותה: "אומנם בבית יוסף משמע שאסור לילך בגילוי הראש, אך מדברי הטור שם משמע כדברי הר"ם." (הר"ם הוא הנזכר ראשון שאינו אסור לילך בגילוי הראש)
דברי ד"מ אלה לא רק להכריע נגד בית יוסף האוסר, [בניגוד למורשת ספרד כנזכר שאפשרי גילוי ראש] בסיבה שהטור מאפשר גלוי וכתב "פעמים בגילוי" ראש כי לא פסל את האפשרות של גילוי ראש. הטור כמו ר"מ ותה"ד וכלבו
ז. ראוי לציין שגם אצל רבני ספרד לא נאסר שגם הרמב"ם מעולם לא כתב אסור לילך בגילוי הראש אלא כנזכר לא פסל את האפשרות ואפשרי כמו טור גילוי ראש. אין איסור אפילו לחכם כנזכר אלא אפשרי בגילוי ראש. לא נאסר אפילו איסור מדרבנן היינו מרבנים של הגמרא לילך בגילוי הראש.
ראינו הסכמה של מורשת יהודי ספרד אשר הזניח "בית יוסף" בהזנחת מורשת יהודי ספרד ובניגוד לדברי הרמבם היינו בניגוד ל- המסורה שנמסרה לו של מורשת יהדות הספרדית.
ח. נחשף השקר שרבנים דתיים וכן ספר "שולחן-ערוך" לא מייצגים בנאמנות את ההלכה ולא את המסורה של ההלכה בכלל לא מורשת של יהודי ספרד כנזכר מדברי רב משה רמבם כי כיסוי הראש הוא בהקשר של חכם ולא כתב שיש חובה ולא איסור הקשור לגילוי ראש ולכן שקר להגיד לכולם שחייבים אלא האמת צריך ללמד לבחור כי אפשרי בגילוי ראש. וכן בהסכמת מורשת יהודי אשכנז כנזכר בספרי "תרומת-הדשן כלבו וספר ארבעה טורים ומנהיג ההלכתי רב משה בדרכי-משה.
נחשף שלא מהמקרא בלבד לא חשוב לכסות, אלא אף מספרי הרבנים במשך הדורות אין איסור לילך בגילוי הראש אלא אפשרי וככה נכון ללמד אילו לא היו הרבנים אויבים של אמת. נחשף שהרבנים הדתיים לא מייצגים בנאמנות את המסורה ולא את המורשת של ההלכה עצמה ואין להאמין לדבריהם כי הם לא אמינים ואין לסמוך על דבריהם.
הערה: מה שכתב דרכי משה 'מדברי הטור שם' היינו בספר ארבעה טורים בסימן ח: 'פעמים בגילוי הראש' מזה למד דרכי משה שהטור סובר כהר"ם כנזכר שאפשר ללכת בגילוי הראש. לסיום, נחזור על דברי הכלבו שהמכסים את הראש עושים כן למידת חסידות ואפילו איסור רבני אין אלא כטור במורשת יהודי אשכנז שאפשר ללכת בגילוי הראש וכרמבם בקהילות ספרד ותימן שגם בגדר מידת חסידות לחכם אבל אין איסור אפילו איסור רבני לילך בגילוי הראש. ומה יעשו בשעת הדחק כאשר הרוח מעיפה את הכיפות? קשה לתפוס אותן שלא תעופו וביותר עם כבר עפה אז גם מידת חסידות לא מחייבת לדקדק כי שעת הדחק. חשוב למען האמת להודיע מה באמת במורשת ושאפשרי בגילוי ראש לפי ההלכה עצמה כנזכר ובכך נחשף השקר בפי רבנים דתיים ואין להאמין להם כי לא מדקדקים לייצג בנאמנות את המורשת ההלכתית.
אם הנך מעוניין לטעום טעם חדש בנושאים אחרים ראה רשימת המאמרים:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748803&blogcode=12873391
בנושא ציצית ראה עמוד
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748803&blogcode=13347920
המאמר של כיפה הוא עותק של מאמר שנכתב על ידי נועם טל , 21/6/2011 ופורסם בבלוג של ישראבלוג.