בתחילת כיתה ג' עברתי לבית ספר חדש. כמה דברים משמעותיים קרו בימים הראשונים שלי שם.
הוריי שלחו אותי לבית ספר חרדי בניו יורק סיטי והמעבר היה לבית ספר חרדי גמיש יותר. למרות שזה נחשב "נתינת" חינוך ולא לקחו ממני אך עדיין יחסית לילד רגיל נורמלי הכבידו עלי כי לילד רגיל יש "פחות שעות בית ספר לשבוע". אבל חלק מהזמן אני ניצחתי.
1 תפילה לא ידעתי אז- את ההבדל בין מיצוות תפילין לבין זבח שרק בזבח כאשר הרגו כבש נאמר שהמיצווה לעשות 'בבוקר בבוקר' אבל טקסי דת אחרים כמו תפילין או תפילה או ציצית כאשר נאמרו בתורה- שונה ולא ממש חייבים כול בוקר... ואף אילו היה ספק, עדיין ההלכה קבעה כבר "תפסת מועט תפסת" היינו רק מעט פעם אחת ולא הרבה... אלא מעט ככה ההלכה עצמה. ורק מאוחר מדי מצאתי את הרעיון בספר של רבי הנחשב טוב וקדוש ששמו רב משה רמבן'. נחזור לסיפור חלק גדול משעות בית הספר היה לעסוק בדת- לקרוא מספר התפילה בערך שעה כול בוקר כתשעים עמודים אפילו צעיר בכיתה ג' ואחרי כן כמה שעות ללמוד מספרי דת אחרים במקביל ללימודים של מקצועות: שפה וחשבון והיסטריה וכדומה .
בבקר נכנסתי לכיתה והרבי אמר לפתוח את ספרי התפילה ולהתחיל לקרוא ואז סמך עלינו ויצא מהחדר.
בבית ספר זה התחילו ממקום אחר. עד אז התרגלתי שהיו מתחילים בעמוד 5 והיה לי בעיה להבין כי יש משהו לקרוא לפני עמוד 5 אך הנה בבית ספר זה התחילו לקרוא משהו אחר אז התחלתי לחפש כי לא קראו מההתחלה... לא הצלחתי למצוא כי לא התחילו מההתחלה וגם לא מהחלק שהתרגלתי בבית ספר הקודם... ובלי לדעת מהיכן לקרוא פשוט קראתי מה-התחלה.
הספקתי לקרוא עמוד 1 וחלק מעמוד 2 בזמן שהם כבר קראו חלק הראשון מתוך 4 [מעמוד 9 עד החלק שמדלגים ודילגו לעמוד עשרים. אוף אני קורא לאט מדי.
אז דילגתי לעמוד 20 לקרוא בעברית ביחד ועד שאני קראתי מעמוד 20 עד 24 הם כבר הגיעו לחלק הבא כבר קראו כעשרים עמודים מהר. אני המשכתי לקרוא לפי הסדר בקצב שלי בעברית באמרקה אך שאר האמרקיים כבר קראו הרבה בעברית וכבר הגיעו לחלק בתפילה שעומדים. כמעט 44 עמודים כבר קראו לא כולל העמודים שדלגו [כי ככה נהוג שנכון לדלג- כאשר נהוג בין הדתיים לדלג חלקים.] ואני עדיין בחלק הקודם.
אז כולם עמדו גם אני עמדתי עימם וקראתי את החלק שקוראים בעמידה.
בעצם דלגתי כמעט הכול מעשרות עמודים. הם הספיקו לקרוא כול 5 עמודים ואני קראתי רק שנים וכבר סיימו. אחד קרא את החלק ההוא שעומדים בו שנית ואז אני הייתי מוכרח "להשיב את התגובות שהדת מחייבת" להשיב כמו "אמן" ועוד. אז עצרתי כדי לקיים את מה שהרגשתי שאני מחוייב.
אחרי שילד אחד קרא בקול את החלק ההוא, המשיכו לקרוא הלאה את השלושים עמודים האחרונים ומה אני אעשה? עלי להשלים.... חזרתי לעמוד 3 וקראתי מה שיכולתי משם- בלי לדעת עדיין שהחלק ההוא "ממש לא חשוב לפי ההלכה עצמה" ואם יש זמן מוגבל יש חלק אחר שחשוב להקדים. אבל הייתי רק כיתה ג' אז.
ככה עשינו בערך משעה 8 בבוקר עד שעה 9 ואז הפסקה לנשנש עד שהרבי שב לכיתה. ואז הוא הכריז שנלמד ספר דת אחרי ארוחת צהריי אבל מורה לאנגלית תלמד בבוקר.
נדלג עד למחרת מה אני אעשה בנושא של תפילה.
ביום שני בבוקר
מה אעשה? הרי אתמול ניסיתי להיות ילד טוב לקרוא מההתחלה אך אפילו הם דילגו וגם אני נאלצתי לדלג. ולא ידעתי מהיכן הם התחילו. לכן התחלתי מיד מהחלק השני שאחרי הדילוג שלהם הם דלגו אז גם אני דלגתי עד החלק שאחרי הדילוג.
התחלתי בעמוד 20 והספקתי שוב רק שני עמודים עד 22 בזמן שהם קראו עד עמוד 20. המשכנו לקרוא במקביל ושוב רק הספקתי מעט עד שהם הגיעו לחלק שבו עומדים לקרוא. אז דילגתי לעמוד עימם.
הפעם הספקתי לקרוא מעט יותר מאתמול ומהנקודה ההיא קראתי כול מילה פעמיים כדי להשלים של אתמול.... הייתי כזה ילד טוב פעם...
ואז הגיע התוספת שמכבידים עבור יום שני בשבוע והתייאשתי. פשוט סירבתי לקרוא עוד ומזלי נכנס תלמיד לכיתה שחיפש אותי.
הלמיד הזה היה גדול ממני ובעיקר בגלל ידידות עימו כשהוא עבר מבית ספר הקודם לזה אני רציתי לעבור ביחד וזה סיפור אחר. הוא חיפש אותי ואמר לי בא נשחק משחק.
זה בדיוק מה שהייתי צריך אז. יצאתי מהכיתה והלכנו לשירותים שם הוציא משחק מתקפל קטן עם מגנטים בשם סקראבל. הוא נתן לי מלבן דק של מתכת ושבע אותיות אנגלית שנדבקו במגנט. הוא הניח את המילה שלו על הכלי ורשם נקודות. הבטתי באותיות שלי והיה מאוד קשה למצוא מילה הנה מילה בת 2 אותיות A+T מילה באנגלית הוא קלט שאני לא שיחקתי במשק הזה ואמר לי להתכונן למחרת ללמוד כול המילים הקצרות המתחילות באות A ושצריך לחבר מילה הנוספת לאותיות שכבר על שטח של המשחק.
אז הוא החזר את המלבנים הדקים בין הקפלים של המשחק ושלף משחק דמקא מתקפל גם עם מגנט.
הוא הסביר שהמתחיל במשחק יכול להזיז אחד מארבע כלים. ושאפשרי 7 תנועות. וכן ליריב לכן הוא רשם כול הצירופים ואמר שכול יום נתחיל צירוף אחר קבוע מראש ואז נמשיך את המשחק לפי המצב ההוא וזה היה מאוד מעניין . שיחקנו עד שהשעון האלקטרי שלו צלצל שצריכים לחזור לכיתה ואז ספרנו למי נשאר יתר מלך ויותר כלים לקבוע את המנצח.
הלכנו ביחד חזרה לכיתה ושאלתי את הילד הגדול מה לעשות שאני קורא לאט מדי? הוא אמר שהוא יראה לי במקור אבל בקצרה מספיק לקרוא "חמש מילים של שמע" כמו שעשה רבי יהודה הנשיא שנחשב טוב וקדוש ו-"שאם הוא עשה ככה זה מספיק" בהחלט וגם לעשות כדברי רב עקיבה מספיק תפילה קצרה הנקרא "מעין" תפילה. שיקול נוסף אמר שכל זה אחרי גיל 13 בר מיצווה כי מגיל 13 אז היהודי אחראי לעשות דת אבל שנינו הוא אמר צעירים מזה ואין אחריות עלינו לכלום לכן מוטב שנעשה משהוא לפחת את המחשבה לשחק והבטיח שיאסוף אותי מהכיתה שלי למחרת.
ירד ממני המון לחץ כי קלטתי שאני צעיר מדי להיות אחראי על טקס דת כמו קריאת התפילות ושבכלל קראו יותר ממה שנחשב טוב ומספיק סם הכבדה ואכן בהפסקה הוא הראה לי בספר ההלכה של התלמוד בבלי שככה עשה רב יהודה הנשיא ואם הוא עשה ככה אין חשש גם לנו זה מספיק וגם דברי רב עקיבה "מעין שמונה עשרה" ושהלכה כרב עקיבה... ואז הייתי קורא כמו רב יהודה הנשיא רק 5 מילים ומחכה שיאסוף אותי ואז שיחקנו את הצירופים של משחק דמקה... כי הרי הרבי לא היה בכיתה לבדוק.
גם לימודי ספר בראשית סירבתי להקשיב אבל זה סיפור אחר.
אז דעו שהשקר נחשף אפילו הדת עצמה לא מחייבת לקרוא את מה שהרבנים מחייבים לקרוא אז תדפדף כמו כולם אבל דע שלא ממש חייבים לקרוא כי רחוקים מאוד מהדת המתורת בספרי ההלכה עצמם.
;){kind=link}