1
סערה חזקה הייתה סוערת בעוצמה בכפר אבני. בביתו, ארז בן 4 ישב על כיסא עם ריפוד צבעוני ליד שולחן עץ לבן. לכול הידידים שלו כבר היה מחשב, אבל הוריו אמרו לו שהוא עדיין לא הגיע לכיתה א' והזמן רחוק מאוד עד שיקבל מחשב. ארז שמע את הרוחות העזות מבעד לחלון וקפץ במהירות לראות מה קרה בחוץ. הוא משך את הווילון הדק, שהיה בד בצבע אפור משעמם, וראה מבעד לחלון שטח רחב מאוד וריק כי ביתו היה על קצה המושב. השטח היה ממש ריק לא היה עשב ולא דשא ולא שיחים ולא עצים
ובוודאות לא פרחים יפים. לא היו חיות במישור הנרחב הזה אבל לטובה לא ראה זבל של בקבוקים זרוקים ולא פחיות קולה זרוקים כמו שהיה רואה בטיולים לעיר. רק הרבה, הרבה חול, אשר עכשיו הרוחות העזות העלו.
ארז חשב לעצמו "חבל שאין מספיק גשם שיצמחו עשבים כמו שראיתי בטיול
אז ארז שמע קול אמו צועקת חורקת "ארז די לשבת כול היום כמו עצלן צא החוצה לשחק
הוא חשב שרצה לצעוק אליה חזרה, שהיא תפסיק להגיד לו מה לעשות, ולהפסיק לצעוק עליו בכלל, אבל ידע שיענישו אותו אם מדבר את הדברים שבאמת הרגיש
ארז ידע שאסור לו לצעוק להורים כי הם חשבו שהרעיון הדתי "כיבוד אב ואם" אומר שהם לא צריכים לכבד אותו
ויכולים לצעוק אבל הוא לא יכול לצעוק אומנם אם צעקות לא כבוד הרי צריך לכבד את כולם והבין שהדת היא דבר נורא שרק גורמת הרבה נזק לדוגמה ברגע זה שהם אומרים בפיהם שרע לצעוק ומענישים אותו אילו היה צועק אבל במעשים בעצמם צועקים
הוא החליט שכשיגדל הוא יפסיק לעשות את הדברים שהם אומרים לו ל עשות בכלל ובפרט ישמור מרחק מהדת המגעילה שלא אומרת לכבד את כולם
אז בשקט ארז יצא מחדרו והלך וניגש לאמו, כדי לדבר בלי לצעוק ואמר "סליחה לא שמעתי אותך, כי הייתי בחדר שלי . מה רצית
להגיד? ד
אמו המשיכה לצעוק בלי להבחין שעמד קרוב אליה אצלה, "ארז מה הבעיה שלך? אתה לא הלכת לבית ספר! אסור שתשב כול היום בתוך הבית
ארז בלם את צעקת התסכול, שהרגיש עולה בגרונו, איך היא לא זוכרת שהיום הוא ערב ראש השנה ושאין בית ספר היום
במיוחד היא צעקה אז הרגיש מתאים לצעוק עליה . ובמיוחד היא השפילה אותו אז בשוויון לקרוא לה דפוקה שלא זוכרת שיש חופשה היום אבל אז היא תעניש אותו שלא יוכל ללכת למסיבות ימי הולדת של ידידו אז בלם את עצמו ואמר בקול שקט " אבל אמא
לפני שאמר שתי מילים כבר היא קוטעת אותו בלי נימוס אשר היא דרשה מאחרים
ובצעקה אמרה "אל תגיד לי אבל
אז ארז המשיך "היום חופשה מבית
לא הספיק ארז לסיים את המשפט ואמו כבר צועקת אל תגיד לי שאין בית ספר אתה צריך ללכת כול יום לבית ספר ובמיוחד היום ערב ראש השנה לפני החג אתה מוכרח ללמוד על החג
אם לא תלך עכשיו אצלצל ברגע זה למנהל שלך ואני אגיד לו שאתה משקר שאין היום בית ספר
ארז בלם חיוך המגוחך שעלה על פיו ואמר ""זאת אמת
אמו התעלמה ותפסה את הסלולר ביד שמאל ואיימה "אני סופרת רק עד שלוש ואתה תצא מהדלת לבית ספר כי אתה צריך ללמוד על החגים
ארז חזר על המשפט בקול שקט זאת אמת
אז אמו לחצה ביד ימין על רשימת השמות וחיכתה לחיבור לדבר עם מנהל בית ספר מר ישראל נוניס
ארז שמע מהסלולר את קולו העמוק והכבד של רבי נוניס שואל "מי זה
אמו ששמה שרון, לא השיבה בשמה, כאשר המנהל ביקש, להשיב "זאת שרון מרום" אלא ישר התחילה בתלונה "תגיד לבן שלי שהוא צריך ללכת לבית ספר היום כמו בכול יום
רבי נוניס השיב לה שיש חופשה היום וגם מחר ובעוד כמה ימים יש חופשה
בקול מלא תסכול שרון צעקה על המנהל אתה חושב שאני לא יודע שעכשיו ראש השנה אפילו אני כבר יודע שעכשיו ראש השנה ובגלל זה ארז צריך ללמוד כול הדברים של החג
המנהל ניסה להרגיע אותה ואמר שוב שבאמת היום יש חופש מבית ספר אבל אין לעצמו חופש והוא צריך לעזור לאשתו בהכנות של הבית לאורחים
אמו פנתה לארז ואמר צא החוצה לשחק כי אסור שתשב בבית כול היום
ארז רצה להשיב אבל יש חול אבל לא שכח שאמו אסרה את המילה אבל
אז במקום זה אמר יש סערה בחוץ
"אז מה?"- היא צעקה לך כבר
כדי שהיא לא תעניש אותו, ארז הלך ופתח דלת ובאותה עת נכנס חול לעיניו
איי הוא צעק ולא סגר את הדלת, רק הסביר שנכנס חול לתוך עין שלו
מבעד לדלת הפתוחה הרומות נכנסו לבית והעיפו הניירות והמפיות נייר שהיו על השולחן הנמוך שאצל הכסאות הנוחים
וכאשר תיכנן ארז החכם, הגיב כצפוי אמו בצעקה "תסגור כבר את הדלת! אתה לא רואה שיש סערה בחוץ!" ץ
כול הכוח של רצונו לא היה מספיק למנוע צחוק שעלה בפי ארז ורק בעוצמה לחץ את שפתיים שלו ביחד חזק, וחזק
ארז שאל האם את מרשה לי לקרוא ספר עכשיו
בסדר היא השיבה והוסיפה כמו חולה שליטה "אבל אני אבחר איזה ספר תקרא
אז אמו שרון הלכה לארון וחיפשה ספר מבין הספרים המרובים שהיו על המדף
כאשר מצאה ספר בנושא החג ראש השנה היא מסרה אותו לארז ואמר שעליו לקרוא את כול הספר כי הרי יש לו כול היום בלי בית ספר
אוף הוא פלט אבל ידע לא להגיד שחשב "אם הייתי קורא ספר, הייתי בוחר ספר עם סיפור מעניין, של הרפתקאות ומרדפים שדברים כול הזמן קורים ומתרחשים. לא ספר על חג ישן, שרק עבור הדבר "הגדול" שמספר השנה גודל כאילו זה דבר חשוב? או משמח בכלל? מה משמח שעבור זה יש חג אז המספר רב יותר
אז מה? נאלץ ארז לקחת את הספר וחזר לחדר שלו הוא בלם את רצוונו לטרוק בכעס ובזעף את הדלת להראות שלא מסכים אבל חבל על המאמץ
אז ישב ארז בכסא הצבעוני ליד שולחן הקטן שלו והתחיל לקרוא את הספר
הספר היה כול כך משמעם שהתחיל לחלום אך החלום לא היה משעמם
הוא ראה שאם עולים לעניים אז מאחורי העניים יש שם ארמון גדול ולבן גם מענן
ובארמון יש חיות שהם בעצם הזמנים
היו קבוצות שהיו שבועות וביו קבוצות שהיו שנים וכולם היו צועקים אלה על אלה מי יהיה השבוע הבא היינו שיבוא מלמעלה לארץ ונוסף למריבה גם הקול של השנים שצעקו מי מאיתנו תבוא להביא שנה חדשה לתושבי היבשה
זה היה ויכוח מעניין
המשך יבוא
;){kind=link}