מבוא של סיפור: כשהייתי בכיתה ב' ושמעתי שיש כשש מאות מיצוות, מפי החרדים, לא ידעתי עדיין בילדותי שיש רשימה של "הגאון סעדיה", אשר אפילו הדתיים "מכבדים אלעק" בתואר מכבד גאון.
תוספת: בבלוג הזה מופיע "תמונה תקדימית של המאמר" ונדמה שחסרות מילים אומנם כדי לקרוא חשוב ללחוץ על הכותר כדי לקרוא בשלימות את ההוכחות. המשך הסיפור: ואז כמו פתי האמנתי להם שיש הרבה מיצוות לעשות והרבה מעשים מהם למנוע וכמו במשחק, למשל כדורגל כול פעם שמכניסים כדור לשער מקבלים ניקוד, ככה כול פעם שמבוגר מניח תפילין הוא מקבל נקודה שכותבים ברשימה למעלה וכן בדומה אם עושה מעשה מהמעשים אשר "לא תעשה" יש נקודה לרעה אולי בשאלה, כמו משחק בייסבול שלוש פסילות? ת
אך הכול התברר שהיה נוכלות ותרמית לעומת המורשת בעצמה
כיום לא מזיז לי אם חייבים בעשרים מיצוות או פחות כי אני חילוני, אין לי רצון להגיד שיש אפס כי גם אם יש הרבה, עדיין לא מחייבות את החילוני, כי רק שיקולים אחרים מחייבים אותי ואז הבדיקה שלי במנין זה והסטטיסטיקה רק כי האמת דבר חשוב. אני בודק ומפרסם ***כדי לתקן עוול ולמען כבוד המורשת היהודית אשר אילו כיבדו היו מלמדים בלי נוכלות ובלי לשקר
אם פתי הייתי לחשוב שיש שש מאות מעשים, נחשף הנוכלות מהר כאשר בודקים רשימת סעדיה שסופר פעמיים כשבעים מעשים, פעם ממלא מנין שש מאות בתור למנוע מלעשות ופעם נוספת אותם שבעים מעשים ברשימה של כרת היינו שהגוף ימות בגיל חמישים שנה, וניכר שהיה קשה לסעדיה למלאות את המספר שש מאות
גם במנין מעשים לעשות היה קשה לו למלאות את המספר כי הרבה דברים בתורה לא הכניס כי לדעתו אינם מיצווה לעשות ולכן נאלץ לספור דברים אשר באמת חסר כאשר אדגים כי לא מצא מאתיים שהבטיח
בנוסף הרבה מהמאתים שרשם, נוגדות את המורשת ההלכתית בעצמה כאשר למדתי מאוחר יותר בתלמוד בבלי גמרא
במקום מאתיים ארבעים מעשים לעשות סעדיה לא מצא את המספר שבגמרא מאתיים ארבעים ושמונה ומראש כתב שאין 248 מעשים לספור ונאלץ מחמת המחסור הזה לספור פרשה למלאות את המניין וכנזכר יש יותר לפי המורשת עצמה ועדיין הרעיון של סעדיה נכון שתופס מקום במספר
כדי להציל זמן שלכם ולמנוע ניחושים חושב לבדוק את סוף הרשימה של סעדיה
אשר הדתיים כאילו "מכבדים אלעק" בתואר גאון אך מתעלמים מדבריו ואף מלזלזלים בדעות שלו הן בנושא גלגולי נשמות והן במספר צוי הדת
המסורת היא שיש תורה שבעל פה להסביר ולפר את התורה שבכתב ודווקא תורה שבעל פה הסבירה את הנאמר בסוף ספר ויקרא שהמילה "אלה" היא מיעוט כמו אלה שמות בני ישראל היינו השמות הקרובים למילה אלה ככה אלה המיצוות אבל "מעתה" אין דבר ואין מיצווה ככה נחשף הנוכלות כאשר סעדיה או רב משה רמבם או רב משה רמבן כוללים ברשימת מיצוות דבר ביגוד למורשת ההלכתית שאחרי המילה אלה כי הדת עצמה קבעה שאינה "מיצווה"
מתוך הרשימה של סעדיה יש ארבעים ואחד מסוג זה וכול תלמיד ישיבה לומד מהר שכאשר הרבי שמו תוספות מראה דברי רשי נוגדים לגעיון בגמרא אז הוא פוסל את דברי רשי ומחפש אשרות אחרת וכול תלמיד ישיבה רואה שזה חזר על עצמו עשרות פעמים וככה הדבר כאן אין לסעדיה להתעלם מהמורשת בפרשנות "אלה המיצוות" בנושא של מיצווה
בנוסף אפילו ספר החינוך כתב שסוג המיצוות של טמא הם לא נוהג היינו זמנם עברו ואחרי זמן מסיים לא ממ חייבים לעשות מיצוות של סוג טמא
וזה נחשב ספר טוב שאליו מנהיגי הדת הפנו אותי ואת התלמידים והוא משחרר הרבה סוגים של מיצווה, אם תלוי בארץ ואם טמא ואם סוג של זבח ועוד, לא כי הכותב של ספר החינוך "היה חילוני" בעל רצון אפס חובות דת ולא רפורמי אלא כי רצה לשמור את המסורת וכי האמת היא שלא ממש חייבים לעשות מאתיים מיצוות אחרי שגלו בדור מלך יהויכין הוא יכניה וכך כתב אפילו רב קארו בהלכות חלה ספר יורה דעה, שעבר הזמן של מיצוות חלה ותרומה רק שקארו סירב לכבד את המורשת בגמרא ראש השנה שבאמת הדת עצמה אוסרת לעשות מיצווה שלא בזמנה ואין לטעות שמעשה טוב לעשות "מעבר לזמנה" אלא הדת אוסרת בעת שאיננה עת המיצווה
עכשיו הסטטיסטיקה
אז הנה הסטטיסטיקה
אפשרי בספק ועלי לבדוק עשרים אך רובם, דווקא לפי "קריאה המסורתית" לא בקול של שווא
אז יכולים לתקן, אם האמונה היא שדברים אלה צו יתחילו לקרוא בקול של שווא
כמו המילה "שמע ישראל" שהיא מילת צו אומנם גם זה נגד המסורת כי לא ככה קוראים וקראו דורות ובעצם נשמר במסורת שגם דברים אלה לא צו לפי המסורת בעצמה
סוג אלה היינו כנזכר שיש מילה אלה מיעוט אלה המיצוות ולא מעתה בסוף ספר ויקרא
ארבעים ואחד 41 דברים שסעדיה כב ברשימה בניגוד ללהלכה בתלמוד בגמרא שבת ומגילה דווקא של תורה שבעל פה בפרט שהסביר תורה שבכתב
סוג ארץ שתלוי באדמה אשר כנזכר אפילו ספר החינוך וקארו כתבו שעבר הזמן של המיצווה כמו חלב או מוצא חלב גיל או אשד או יוגורט שפג תוקף ואסור למכור כי עבר הזמן
בסוג ארץ יש שבע שסעדיה כתב אך עבר זמן שלהן
סוג השלישי זבח
כנזכר אפילו ספר שהדתיים מכבדים חינוך כתב שאלה לא חייבים לעשות והם במילים של סעדיה "חמישים ושמונה" שכתב בנפרד 58 ובנוסף עוד שבע7 שגם בסוג זה סך ששים וחמש
סוג הרביעי "חסרות" היינו
שנאלץ סעדיה לספור דברים שאינם מעשים או שהצו בצורה "לא" אשר אילו היה צו היה ראוי לספור ברשימה השנייה היינו של לא תעשה
יש בעיה דומה אם נניח רק לרגע שיש מיצווה של סנפיר וקשקשת" של דג
אז נדמה שאקנה דג ולפני שאוכל אותו אעשה טקס כמו מעשה הנחת תפילין והטקס לבדוק אם יש סנפיר או אין ואז עשיתי את הטקס וכאילו הכנסתי כדור לשער של כדורגל קיבלתי ניקוד ואז הדת לא מתערבת באכילה עצמה בין אם יש או אין, תאכלו אחרי הטקס כי
הצו לא היה "לא תאכל בלי ספניר" או בצורה של צו "אל תאכל אך נחזור לרשימה של מעשים הנקרא עשה
נאלץ לעוות 17שבע עשרה כי לא מצא 17 צוי עשה בתורה בעצם חסרות הן
ניכר בכך האילוץ להשתמש במנין של פרשה בכלל ובפרט המספר הגדול שבמדרש קורח בספר במדבר רבה של המסורת היהודית
סוג החמישי טמא כנזכר אפילו ספר החינוך כתב שעבר זמן של צוי טמא ולא ממש חייבים לעשות סוג של טמא והם ארבעים וחמש45 שתופסים 45 מקומות ברשימה
ווסעדיה טרח לכתוב במילים שהם ארבעים וחמש
הסוג הששי קודם היינו קודם מתן תורה אשר לפי תורה שבעל פה חודש שלישי נחשב זמן מתן תורה בתלמוד שבת וסיפור חודש שלישי ההוא בפרק יט של ספר שמות וככה נחשף הטעות של סעדיה ועוד לספור דברים לפני פרק יט מהשיקול שקודם מתן תורה בניגוד לגמרא שבת שמתן תורה היה בחודש השלישי בפרק יט, ויש גם דוגמה במשנה פסחים שלא חובה לעשו פרטים שנאמרו קודם מתן תורה מפרטי זבח פסח בפרט משיקול זה וטעו סעדיה וחינוך ועוד למלאות את הממנין בדברים שקודם חודש שלישי ומהסוג הזה כתב סעדיה שבע7 שכמו אלה במשנה פסחי ם לא חובה לעשוות אולי אסור לעשות כי לא זמן המיצווה
והסכום כולל
אלה 41 ועוד ארץ שבע7 ועוד זבח 65 כנזכר ועוד חסרות שנאלץ לעוות 17 וסוג טמא 45 וסוג קודם שבע
סכום כולל 182 מתוך המספר שכתב מאתיים כי המספר שבגמרא 248 לא מצא צויים לעשות 248 וכתב סעדיה המספר מאתיים ומספרים הנזכרים ורק לתקן עוול ולמען אמת הרבה נוגדים את המסורת ההלכתתית כנזכר יותר מארבעים כמט חמישי נגד פרטים בגמרא או לא ממש חייבים כי עבר זמנם סך 182 נשאר רק 200-182 כעשרים לבדוק וכנזכר הקריאה המסורתית של דברים אלה גם לא קול של שווא ואז לפי רב דוד רדק הם לא צו
ורק דוגמה אחת לסיים
נניח שאסור לי לשקול במכירה במשקלות של נוכלות
אז הספסר צריך ללמד אותי את העונש להרתיע מוכרים שכלי מקשל שלהם לא מדוייקים
אבל להגיד לי "עשה משקל צדק" רק גורם הרבה בעיות
ראשית כול זה נותן תירוץ בפי נוכל כאשר ימכור במשקל רע היינו לטובתו כי עכשיו יש לו תירוץ כאשר חושדים בו שהמשקל לא נכון, הוא
יגיד "איך אתם מעיזים להגיד שאחטא לאלוהים שציוה משקל צדק" ככה מסתיר את החטא שלו מעיני אדם
בנוסף חסר בתורה עונש אם נבדוק שהמשקל רע
בעצם בתורה יש עונשים בספר משנה "אלה ה-לוקים" היינו הראויים לעונש מלקות לפי הדת אך בגלל שהצו של משקל
לא צו של מניעה "אל תמכרו בכלי משקל רע" אלא בצורת עשה, "משקל צדק יהיה" זה גורם שחרור החוטא שניצל מהמלקות לעומת מעשים שלא הזיקו לשום אדם שאותם לא ראוים לכאב גוף והתברר שנהפך המזיק לאדם אחר ניצל מעונש בעת שמעשה שלא הזיק לאדם אחר ולא הכאיב נענש בכאב הגוף. ופרט זה של מכירה הוא כתם שדת משחררת מוכרים במשקל רע. אילו כיבדו את הדת היו מבצעים עריכה ומדפיסים "מהדורה מתוקנת" של התורה לתקן הרבה פרטים רעים, אך נחשף שוב שהדתיים בעצמם מזלזלים בדת שלהם, בכלל ומלזלזלים הרבה יותר מחילוני פשוט, שפשוט מתעלם כי "לא מעניין אותו" אך הדתיים בזדוניות מבצעים הדברה לפרטים מרובים שבמורשת ההלכתית
;){kind=link}