יש כפייה חילונית, רק לזמן קצר דקה ולא כפייה להתנהג כמו חילוני רק לשמוע צפירה לציין את זכר הנפטרים בצבא צהל. לעומת הכפייה הדתית כול יום השבת וכול יום הכיפור… לא מאפשרים בחירה וכופים להתנהג כמו דתי. ובפסח כול השבוע כפו עלי להתנהג כמו דתי אין אפילו פינה של מזון חילוני בסופר חילוני כול השבוע… לעומת דקה של צפירה.
אז לזכר החיילים שהאויב הרג כתבתי שיר, כותר: אני זוכרת, מילים נ.ט.
אני זוכרת אהובי
בלב שריפה כמ-עקרב
את החיבוקים עם דני
קודם שמת דני בקרב
,
זכרתי גם המריבות
זוכרת גם שיח נעים
אני רק יכולה לבכות
כי בלילות שרנו שירים
,
אני מרגישה בדידות
קשה למצוא גבר דומה
נחמד ונעים ואיכות
אבכה וליבי גם הומה
,
אך עת לספוד ועת לרקוד
בעת צפירה עומדת דום
אראה סיפור מצחיק ועוד
כי לא אתאבל כול היום
רווח
ואז אין פנייה חדה, מאבלות לשמחה של יום העצמאות. על מה לשמוח? כי ישנה שונות. לפני המדינה, היינו ממשל יהודי, הבריטים מנעו כניסת יהודים דווקא בעת שרצו לברוח מרצח המוני של הנאצים. אבל כשיש ממשל יהודי היחיד בעולם, אפשרי ליהודים לחזור למולדת. ויש כאלה שלא מטריד אותם שיש הרבה מדינות ששם מוסלמי בשם הרשמי של המדינה ולא שיש הרבה מדינות ששם ערבי בשם המדינה רק מדברים ורוצים למחוק את המדינה היחידה שעבור יהודים… רוצים למחוק את היחיד שיש, שלא יישאר ליהודים כלום. בתגובה עלינו להדגיש שיש לנו שפה משלנו ויש לנו לוח שנה משלנו אומנם גרוע שעדיף לתקן כאשר כתבתי במאמרים אחרים… אנחנו עם שהשפה העברית מחברת ומאחדת. אבל חלילה לא הדת.
;){kind=link}