רוע לב מול טוב לב
ישנם הרבה פרטים של רוע לב, שלושה שייכים לחג הקרוב, אשר בהם חשוב שמישהו טוב לב כמוני יתקן
לא מספיק להבליט את היפה בלי לבטל את הרוע אלא חשוב ומוכרח לתקן את הרוע
ומי שיגיד "אין רוע ביהדות" מראה שלא מוכן להסיר את הרוע ולבטל את הרעיון של "הוצאה להורג של מחללי שבת ושוכבי זכר" כי בעיניו אלוהים לא טעה זה העונש המתאים ובסיבה זו עלי לתקן ולגנות אותם כי חשוב באופן הכרחי לגנות אותו ואת דרכו
כאן לחשוף רוע לב ולקן בארבע הפרטים
רוע הלב בנושא גילוח הזקן
שבאמת מותר לכתחילה כאשר אבאר וברוע לב כתבו בזדוניות באופן המטעה לא לגלח זקן למרות שגם כתבו כן לגלח בראש השנה כאשר אבאר
רוע הלב מה לקרוא אבל לא קוראים החלק שאמרו בהלכה המקורית לקרוא בפסח ולא בחג הקרוב שטרחו להדפיס הוא בספר ויקרא בתורה אור על תלמוד בבלי אלא מעדיפים משה יותר נוראי כאשר אבאר
ובקצרה השינוי לקרוא זבח החג מפרשת פינחס היינו ספר במדבר לא מצא בית יוסף מקור לזה כי לא מבוסס על משנה שאמר לקרוא חלק אחר
ועדיין זה שימושי להראות שההלכה לא מחייבת לעשות כול פרט שמופיע בספר משנה בכלל ובמשנה מסוג זה סתם משנה בפררט כאשר אבאר
רוע לב להסתיר שתשעה באב בחודש חמידי עם שאר צומות "בטלים" כדברי רב פפא
ורוע לב בגילוח הזקן בכלל לא רק בחג הקרוב כאשרר אבאר להסתיר שמותר לכתחילה כנזכר ולא רק בחג הקרוב שקוראים לול ראש השנה
אז נתחיל
א
בראש השנה יש כמה דוגמאות של רוע לב אשר מישהו טוב לב כמוני צריך לתקן
למרות שחשוב לדבר על הסכמה לרצוח תחילה רק בקצרה אקדים את הפלא
אותו רב אשר שכתב לא לגלח "במספרייים" הוא אותו שכתב בחג הקרוב לגלח זקן בחג הקרוב
וזה מדהים אז במה יגלח אם לא בתער או מספריים
תגובת רב קארו אחרי שראה דברי רב אשר ודברי הרמבם בנשא היה לכתוב בספר בית יוסף
בנושא גילוח זקן שמותר לכתחילה לגלח פאת הראש וגם של הזקן
וספר זה הא הספר שעליו כתב רב חיים חידא "רק להכריע ולקבוע לפי ספר בית יוסף" כי ידע שהתוכן של ספר "שולחן ערוך" שונה מהתוכן של ספר זה והוא שמר שרב קארו עצמו לימד וכתב ככה בספר, ובסיבה זו גם רב חיים חידא כב בספרו, אך המאוחרים צינזרו את ספר תשובות בית יוסף כדי להסתיר פרט זה ורק בגלל רב חיים חידא נשמר וזה משפיע על רועע הלב של צום תשעה באב שבהקשר של דברי רב פפא הסביר בית יוסף שתלוי אם רוצה כי בצום החמישי בפרט והצומות "בטלים באותו זמן" היינו כשאין שלום כי אין בית המקדש להסביר דברי רב פפא מדוע תלוי ברצון ולא חובה לפי רב פפא ורק ברוע לב מסתירים דברי רב פפא ואת דברי בית יוסף אלה מהתלמידים זה עוד דוגמה של רוע לב
ובדומה בנושא גילוח כנזכר רקלהכריע לפי ספר בית יוסף משפיע על קביעת ההלכה בנושא גילוח שמותר לכתחילה כדברי בית יוסף ורק בזדוניות רק קארו הראה את רוע לביו להסתיר ולהטעות אומנם יותר חשוב להאריך תחילה על "הסכמה לרצוח למען אלוהים" כי ברגע שמסכימים לא בכול יום "מגיע מלאך לעצור את אותו שהסכים" לרצוח למען אלוהים
**
לדוגמה בחג הקרוב ראש השנה בו המשנה אמרה לקרוא חלק מהתורה בנושא חודש השביעי אך העדיפו סיפור אחר אשר מבא רוע לב ותהילת ה-"הסכמה לרצוח למען אלוהים" דבר שעלינו לתקן כי אין להלל הסכמה לרצוח
אך בדומה למוסלמים אשר הם התרבות היחידה בזמנינו שעדיין מבצעת דיקפטציה היינו כריתת הראש מהגוף ומתאים לאוי הזה להלל את אברהם בחג להלל שאברהם "הסכים להרוג למען אלוהים" את בנו שקרוב אליו
ועשו מזה חג להלל את ההסכמה לרצוח למען אלוהים ואז אין פלא בתוצאות
ככה גם היהודים כשיכלו לעשות דברי המשנה ולקרא על חודש השביעי כי ככה המשנה אמרה במסכת מגילה שינו והשינוי היה להעדיף רוע לב ולהפוך את חג ראש השנה לחג המוסלמי הנזכר להלל את אברהם על שהסכים לרצוח למען אלוהים
ומבליטים לקרוא בבתי כנסת את סיפור אברהם בחג אשר לפי המשנה לא היו קוראים סיפור זה אלא החלק של חודש השביעי מספר תורת כהנים כאר הדפיסו בתלמוד ויקרא אך שינו להבליט את רוע הלב כאילו להלל את ההסמה לרצוח למען אלוהים ולהפוך את חג ראש השנה לחג הדומה לחג המוסלמי שמהלל את אברהם על שהסכים להרוג למען אלוהים ככה מנהיגי היהדות שינו את חג ראש השנה שיוני של חלק שקוראים כדי להלל את אברהם על שהסכים לרצוח למען אלוהים את בנו
גם מנהיגי היהדות בעבר היו רועי לב כאלה להלל את אברהם ואמרו שראוי לארהם להיות עשיר ולהיות מלך היינו נשיא בגלל שהסכים לרצוח למען אלוהים את בנו
אני יודע שיותר גרוע לרצוח במעשה מזיק ועדיין מהללים את ההסמה לרצוח למען אלוהים ובסיבה זו עלי לתקן רק גנות היא למי שמסכים לרצוח למען אלוהים אפילו אם מאמין שאלוהים אמר לו לרצוח
אפילו המאוחרים שידעו את הרוע של רצח הבליטו ברוע לב את תהילת ההסכמה לרצוח למען אלוהים כי רצח רע אבל רצח למען אלוהים הוא מהולל חלילה
בשנת 1955 פרופסר מלמד בחר אגדות ללמד בבית ספר לתיכון ואף לצעיר יותר חלילה את תהילת ההסכמה לרצח כי הרי הסכמה לרצח למען אלוהים זה לא נורא ולכן עלי לתקן שזה נורא
האגדה הראשונה שפרופסור מלמד בחר היה סיפור העקדה בדיו כמו הבלטת המוסלמים והתחיל להדגיש את הרעין הזנכר שתהילת אברהם להיות נשיא מלך ועשיר הוא משכורת על שהסכים לרצוח למען אלוהים את בנו
בושה וחרפה שלא הוציאו מהמורת וגרוע עוד יותר שהוא הבליט את זה ראשון
גנות למלמד ולרבנים שלא מוכנים לבטל את הפרטים הרעים האלה כאילו תהילה להסכים לרצוח למען אלוהים כי לא בכול פעם יבוא "מלאך לעצור" אחרי שהסכים חלילה
ובשינוי מהמשנה החליטו שבחג ראש השנה ידגישו את ספיור אברהם שהסכים לרצוח למען אלוהים וזאת סיבה נוספת לשמור מרחק מבתי ענסת של אורטודוקסים הדתיים והחרדים לזרמיהם כי מבליטים רעיון פסול ופגום ומגונה,
2
עוד דוגמה של רוע לב בחג הקרוב
מתוך כול הפרטים של החג אם רק מדברים על הרימון לא ידעו שלא ביטלו עדיין את הפרטים של רוע לב
צריך מישהו טוב לב כמוני לתקן
נדמיין שבדור של המשנה היו כותבים בספר עתיק "זכרון תרועה כיצד אמר רבי עקיבה אומר ברכות ממלכיות זכרונות ושופרות ותוקע מאה קולות לפניהם בינייםהן ואחריהן" אילו
אילו היה ספר עתיק כזה לא היה שינוי ולא היתה הכבדה של מאחרים יחסית להלכה המקורית אך האמת שמההתחלה לא הכבידו ככה
כאר רבי עקובה אמר תוקע אפילו הרמבם לא פירש שהוא התכויין תוקע מאה פעמים
מאה קולות
הרבה פחות ממאה
ויש רעיון הלכתי שההלכה עצמה מגבילה את עצמה תפסת מועט תפסת היינו לתפוס את המועט אבל תפסת מרובה לא תתפסת לא לתפוס הרבה כי ההלכה עצמה הגבילה את עצמה לא המצאה שלי אלא ההלכה עצמה הגבילה אפילו בנושא של פרט של התורה לצמצם ככה בתורה שבעל פה לדוגמה מסכת חגייגה ובנושא של יום האם הכוונ הרבה שעות או מועט תפסת מועט רק מעט שעות כי יום מוציא לילה לפי תורה שבעל פה לא ההמצאה שלי אני רק מצביע על הפרטים שרבני היהדות מסתירים
אז כאשר רב עקיבע אמר תוקע לא רק שינה מהמילה בספר ויקרא תרועה כדי להפריד שנבדל מתרועה כי לא התרועה של התורה אשר יום תרועה בצאת השנה עם יום כיפור ולולב וסוכה קודם תשרי כי תשרי ראש השנה היינו הראשית ולא צאת השנה שלפני ראשית השנה
וגם קבע קב עקיבה שהמיצווה תוקע לא לשמוע ואז לא כדעה שחשוב לשמוע למשל מי שעומד במערה
כי הצו לתקוע ושליח תוקע בשביל כולם כדין שליח שעושה כמו כולם
ומספר התקיעות האם הרבה או מעט רעיון של ההלכה עצמה מגבילה תתפסת מועט תפסת תוקע מעט פעם אחת לכול ברכה בקול תקיעה לא הרבה כי ההלכה עצמה הגבילה את עצמה לא הרבה כי תפסת מרובה לא תפסת הרעיון ההלכתי מגביל
לא הרבה
ואז נחשף רוע הלב של המאוחרים לא רק לשנות אלא להכביד הרבה יותר מההלכה עצמה לא רק תקיעה אחת ולא הרבה כנזכר אלא כן להרבות בניגוד להלכה להכביד לשמוע הרבה למשל רב משה רמבם רק מתוך רוע לב כי לא בגלל רב עקיבה שאמר תוקע אלא ברוע לב טהור הכביד ארבעים
וטרח להוסיף שלא יכבידו יותר מארבעים
אך ברוע לב פירסם רב קארו עוד יותר מההכבדה של רמבם והתעלם מהשיקול של רב משה רמבם שהרבה שופר נחשב טורח כי אפילו הרמבם ידע שזה באמת טורח אך רב קארו הכביד לא בגלל שבמקור צריך הרבה אלא רק רוע לב טהור התעלם מהשיקול של הרמבם והסיף הרבה מעבר לארבעים ועוד רב משה רמא הוסיף עוד יותר מרב קארו לא כי במקור תקעו מאה אלא רק רוע לב טהור להכביד כאשר ידעו שנחשב טורח ובזדוניות הכבידו וזה שיקול לשמור מרחק מבתי כנסתת של אורטודוקסים הדתיים והחרדיים לזרמיהם כי רוע לב שולט שם
עדיף להיות כמו עם שבשדותת שההלכה עצמה קבעה שהם מקיים את חובות החג בהיותם בשדות כי השליח קורא ותוקע עבורם בעת שהם בשדות ככה מי שמכבד את המורשת יצא לשדות וישמור מרחק מבתי כנסת אורטודוקסים ששם שולטת הדעה של רוע לב כנזכר
ועדו דוגמה של רוע לב גם שייך עכשיו כי שייך לחג הקרוב
מדוע להבליט רוע לב כי צריך מישהו טוב לבל כמוני לתקן אותם הן לתקן את הרעיון הרע של הסכמה להרוג למען אלוהים שגנות היא להסכים להרוג למען אלוהים רק להרוג בתנאים מוגבלים אחרי הכשרה ורק כדי לעצור רוצח שבידו סכין או נשק חם וכאשר מלמדים ולא חלילה למען אלוהים שחושב אוהים רוצה שאהרוג
ועלי לתקן כנזכר את ההכבדה של קולות השופר כי אפילו הרמבם כתב שנחשב טורח אז אל תגידו אסור לקרוא לזה טורח
אילו היו מלמדים את האמת תפסת מורבה לא תפסת שלא הרבה אלא תפסת מועט תוקע היינו תקיעה אחת לא הייתה הכבדה בכך אך ברוע לב מכבידים ובסיבה זו על מישהו טוב לב כמוני לתקן שאין להכביד מעבר לתקיעה אחת לכול ברכה ואף זה לא מעשי כי רק חשוב ללמוד ולהכיר את התוכן של ספרי המורשת אבל לעשות לא חשוב אלא להכיר ולהגיב בביקורת בונה
והפרט השילישי לחשוף רוע לב בפרט אחר של ראש השנה
והוא שספר הלכתי רב אשר כתב בסוף מסכת ראש השנה ממש בסוף בטור/עמוד האחרון של הדף האחרון שנהגו לגלח זקן בראש השנה
ואולי אין לעוות את דבריו כי לא דומה לגזיזית צמא ששם רוצה את הצמר ואין לעוות שהוא התכווין קודם ראש השנה כי לא כתב קודם ולא כתב לראש השנה אלא בראש השנה
והנה הקיצוניים שבדומה למשטרת זקן של הטאליבן באפגניסטאו היו בודקים בבית מי מגלח זקן גם ביהודים יש מבליטים רעיון של זקן בדומה למוסלמים למרות שהמגלח לא מזיק לשום אדם
והנה מפתיע ספר הלכתי של רב אשר וכן של בנו רק יעקוב טור כתבו לגלח זקן בראש השנה
והם מגיבים שאסור אומנם אילו "היה אסור לפי ההלכה לגלח" רב אשר ראש ורב יעקוב טור לא היו כותבים לגלח זקן וטרחתי לבדוק מהדורת שירת דבורה שהם הביאו מכתבי יד ומדפוס קדמון שבאמת כתב לגלח זקן ואין להמציא שיש מהדורות שונות ובמיוחד לאור דברי הרמבם שמותר ודברי רב קארו בעצמו מותר לכתחילה לגלח זקן וגם פאת הראש במספריים כעין תער וכאשר אבאר
גם מקור הלכתתי נוסף תלמוד ירושלמי כתב לגלח זקן וכן רבנים נוספים שמכבדים מרדכי הסכימו לגלח זקן היינו במספריים ברא השנה ואולי ביום ראש השנה כי שונה מגססזזית צמר אין לשנות רק קודם ראש השנה כי לא כתבו ככה
ולא אמרו בגלל שמרדי ורב אשר כתבו לגלח זקן נחשריים ספריהם ולא נלמד מהם אלא להיפך הם המנהיגים של ההלכה והם כתבו לגלח ורק בזדוניות וברוע לב מסתירים את זה לכן עלי לתקן עוול
וזה חושף שני פרטים של רוע לב אחד בנושא הגילוח ואחד בסיבת הגילוח
בנושא של הגילוח רואים שמבין המקורות השונים בחרו רב אשר ראש ורב יעקב טור את המקור שדיבר על הזקן לגלח זקן להראות שאפשרי וכן הרמבם כתב במילה "מותר" לגלח זקן במספרים ואפילו רב קארו הוסיף להדגיש "מותר לכתחילה" לגלח במספריים גם הזקן וגם את פאת הראש ואפשר להגן על דבריו כי לפי חוק דתי של "גל תוסיף" אסור להוסיף לאיסור תער שופ פרט נוסף כמו לאסור מספריים והמוסיף מספריים לתוך מסגרת האיסור בעצמו חוטא נגד אלוהי ישראל ובסיבה זו לא חשש רב קארו לכתוב בספרו מותר לכתחילה
ואז אחרי זה רק ברוע לב ובזדוניות כתב באופן מטעה בזדוניות כשיכול היה לכתוב את האמת "מור לכתחילה לפי רב משה רמבם" אבל במקום זה רב קארו רק ברוע לב בזדוניות הסתיר שרב משה רמבם כתב מותר וכתב לחשוש לדברי השני ולא לגלח במספריים למרות שהגדרת האיסור כנזכר בתער
ממש רוע לב וזה גורם תוצאה שתלמידים חושבים בטעות שאסור לגלח במספריים רק בזדוניות כי רב קארו ידע וכתב בעצמו שמותר לכתחילה ממש רוע לב וזדוניות להטעות לא לגלח במספריים והנה הפלא
רב אשר שכתב לא לגלח במספרייים הוא אותו שכתב לגלח זקן בחג הקרוב
מדהים
אז איך יגלחו אם לא בתער ולא במספריים
כנראה שהכיר בטעות של עצמו כי אם אסור בתער נשאר כמו רב משה רמבם שמותר לכתחילה במספריים גם פאת הזקן וגם פאת הראש דברי רב קארו בספרו בית יוסף וכנזכר רב חיים חידא כתב בשם רב קארו שמבין הספרים שכתב רק לקבוע לפי ספר בית יוסף ושם הצומות כולל צום החימישי הם בטלים ומותר לכתחילה לגלחח במספריים ובמיוד כאשר הכוח אלקטרי חשמלי לא מעשה האדם חותך אלא הכוח אלקטרי מזיז את החלקים והם שני חלקים כמו מספריים וזה שונה מחילוני שאומר אגלח גם עם תער כי זה לא מזיק לשום אדם אלא שיקול הלכתי שההלכה עצמה קבעה אך מטעים את התלמידים ברוע לב ובזדוניות ועלינו להכיר את הרוע ועל מישהו טוב לב כמוני לתקן את העוול
ואם יש בתער ידית עם כמה להבים יחד אולי דומה למספריים כי יש שני חלקים או אולי לא דומה למספריים ועדיין שונה מער יחיד לכן עדיף לחזור בשאלה ולהתנהג לפי שיקולים חילוניים מה מזיק לאחרים למען להתרחק מכול הרוע הלב הנזכר
;){kind=link}