כבר בחודש הראשון למדתי פרטים שהשפעתם גדולה
פרטים שהשפעתם גדולה
בחודש הראשון שלי בישיבה של החרדים, אחרי ארוחת ערב, בין שעה שמונה לשעה עשר בלילה למדתי משהו מעניין עד אז מה עשינו
?
בבוקר הראשון, של הלימודים בישיבה החרדית, השמיעו שירים לעורר אותנו בבוקר והלכנו לקרוא תפילות
השירים היו מגעילים לטעם שלי של שירה, ולכן החלטתי שממחר אתעורר קודם השירים למען לא לשמוע אותם
הלכנו לקרוא הרבה עמודים מהתפילה וכבר אז ידעתי שאני לא מוכרח לקרוא את כול העמודים שהדפיסו ולכן קראתי רק קטעים ופסקאות מסויימים ודילגתי לא רק דילגתי פסקאות שהיו מודפסים ואפילו הרבנים דילגו אלא גם החלקים שרבנים קראו כי לא חובה לקרוא את הכול וקראתי חלק מהתוכן שהדפיסו ולא כול מה שהאחרים קראו
הבדל נוסף שקראתי יותר לאט כי לא צריך לקרוא הכול לכן קראתי באיטיות ועיינתי באנגלית רק מעט שורות בעת שהם קראו הרבה עמודים במהירות אני קראתי מעט שורות לאט ועיינתי באנגלית להתאים מילים של עברית למילם של אנגלית ובזמן שהם קראו מהר הרבה עמודים, אני קראתי כמה שורות כי לא צריך לקרוא הכול, ואם בבוקר הראשון הספקתי עשר שורות אז למחרת לא קראתי אותן עשר שורות אלא דילגתי החלק שקראתי אתמול והתחלתי מהשורה הבאה הם קראו כמאה עמודים כול יום ובכול בוקר אוותה קריא ארוכה אבל לי היה קריאה שונה מיום ליום כנזכר כי לפי ההלכה עצמה לא חיוב לקרוא את הכול
כאשר הם קראו ברכות שעם שמע ידעתי מכיתה ג' שההלכה לא באמת מחייבת לקרוא ברכות מכמה שיקולים לדוגמה מי שרוצה להיות חסיד אבל לא כול אחד רוצה רצון ההוא המקור בתלמוד בבלי בבא קמא וגם כי המשנה של הברכות שעם שמע היא בלי שם בסיבה זו בידוע של רב מאיר לפי המורשת עצמה וקבעו מנהיגי ההלכה שאין הלכה כדברי רב מאיר כאשר הסבררתי בכתבות אחרות ואז אני קראתי את המינימום ידעתי שאפשרי לדלג ובעת שהם קראו החלק שלא חיוב לקרוא קראתי מזמור שהוא לפי סדר אותיות כדי להגיע לחלק של העמידה וידעתי שדי שורה הראשונה של שמע לא כול מאות מילים כי ככה עשה מעשה רב יהודה שלא חזר להשלים כול הפיסקה אילו כיבדו את הגמרא והמורשת ההלכתית היו מלמדים פרט זה כי לא שקר
ואז עמדו כולם לחלק של תפילת עמידה בעת שעומדים ולא טרחתי לקרוא. כדי למלא זמן חזרתי לחלק שהם קראו מהר ושאני דילגתי כדי לקרוא לאט ועם עייון באנגלית
בזמן שהם קראו מהר הרבה שורות וכמאה עמודים כול בוקר ובוקר והם קראו את אותו תוכן כמאה עמודים אותם עמודים ומילים שוב ושוב אבל הקריאה שלי היה שונה כי קראתי רק מעט שורות ולמחרתו המשכתי לא חזרתי פעם שנייה על השורות שקראתי אתמול אלא מעט שורות אחרות עם עיון באנגלית לנסות להצמיד ולהתאים מילים של עברית לשל אנגלית
ואחרי זה קודם שאכלנו ירדנו מאולם התפילה לכיתה ללמוד מעט מקרא למדנו סיפור של מצרים שבספר שמות ולמחרת סיפור של מלכי בית דוד מספר מלכים לפי הסדר יום ספר שמות ויום אחר ספר מלכים ושוב ספר שמות בבוקר הבא וכן המשיך ואחרי הלימוד כרבע שעה הלכנו לאכול ארוחת בוקר
בניגוד לתזונה מודרנית שחשוב לאכול קרוב בזמן לסוף השינה דווקא בשנים של גדילה לגובה משנת 13 כולם גבהים מהר וצריך לאכול כדי לבנות את הגוף אומנם בישבה חרדית לא ידענו תזונה והם איחרו את האכילה יותר משעה מסוף השינה כי לא ידענו
אחרי שאכלנו כי היו ביצים מבושלות וגם פרי יבש או צורות של קמח חיטה שנאלצתי לאכול יבש כי היו מערבבים את החלב הישן לתוך החדש אז חזרנו לכתה ולמדנו דיני נדר בדת היהדות
דיני נדר לא מעשי כי הזהרו אותנו לא להגיד נדר בגלל ספק שלא נעשה את הדבר שנדרנו ואז יהיה חטא לאלוהים רק למדנו אם אדם נודר מה כלול בנדר
וככה מלאנו את הזמן בבוקר לפי סדר הלימוד שהרבנים החליטו משעה תשע עד שעה אחת למדנו דיני נדר
ואז ארוחת צהרים כמעט כול יום איטריות בשמן ורק לראות את הארוחה בלי לשים בפה כבר היה מגעיל היה קשה לי לראות ולבלוע וגם הלחם היה טעם מוזר שונה מלחם שאכלתי עד אז
סבלתי מרעב כול הבוקר וכול היום עד הערב דווקא בשנים של גידול לגובה שצריך אז לאכול כדי לבנות את הגוף לגובה
אבל היה לי תענוג מסויים כאשר אסביר כדי לאזן את השעות של סבל ורעב
ואחרי שאכלו היה זמן הפסקה והייתי חוזר לאולם התפילה ללמוד נושא אחר שבחרתי היינו שלא החליטו הרבנים
והשיעור הבא היה במסכת אחרת היא מגילה ואחרי כמה ימים למדנו
+++
פרט שהשפעה שלו גדולה מקור שלו בספר סמכותי תלמוד בבלי של מורשת היהודית
מנהיגי ההלכה קבעו ושמרו שהפירוש המסורתי להנכתב בתורה "אלה המיצוות המילה אלה נחשבת מיעוט אלה היינו הפרטים הקרובים למילה אלה הם מיצוות אבל "מעתה היינו מאותה עת אין מיצווה ואין דבר אפילו
מפי נביא" ככה בספר סמכותי של מורשת ההלכתית
זה היה שימושי כי ידעתי שצו ציצית היינו החוטים בבגד מלבני הם לא באמת מיצווה לפי תורה בעל פה שמפרש את התורה שבכתב ולפי המורשת ההלכתית לא נחשבת מיצווה רק קטע ללמדו בפיך ובלבבך אבל אם משקרים לעשות כי מיצווה בידוע שהשקר נחשף כי לא מיצווה
אחרי לימוד מתלמוד בבלי מגילה הלכנו ללמוד מקצוע רגיל היינו לא רע ולא קדוש רק רגיל כמו סיפור אנגלית לשפר ידע בשפה אנגלית ולימוד חשבון לפי החלטת המחוקקים במקום ההוא
ובשעה שבע בערב אכלנו ארוחת ערב
אחרי יום ארוך של רעב הרגשתי רעב כול השעות כי לא יכולתי לאכול כנזכר, לא כי לא נתנו, נתנו ביצים מבושלות כנזכר ואיטריות בשמן כנזכר, אלא כי היה מגעיל אפילו במצב רעב לא יכולתי לבלוע וסבלתי שעות של רעב סופסוף בערב היה מזון שיכלותי לבלוע עוף מבושל ברוטב או נקניקות
אומנם באותם לילות שאכלתי את הבשר הטחון ולא ידעתי שרוב התערובת פירורי לחם הייתי מקיא את הבשר הטחון כמעט כול שבוע וברור שלמחרת הרגשתי רעב כי הבשר יצא ובבוקר רק אכלתי מצורות הקמח יבש בבוקר ולא ידעתי כיצד להרגיש שבע כי מקודם הייתי אוכל צורות מקמח עם חלב וכאן פחדתי מהחלב הישן שמעורבב בטרי
++
ואחרי ארוחת ערב בין שעה שמונה לשעה עשר בלילה למדתי אז משהו מעניין
בלילה הראשון של הלימודים ניגש אלי תלמיד בכיתה ח' הכיתה שצעירה משלי כי אני הייתי בכיתה ט' כי
זה סיפור קצר במבחן הכניסה לכיתה ח' רבתי עם הרבי ולא קיבלו אותי לכיתה 8 עד מבחן הכניסה לכיתה 9 בדקו שאני מצליח להבין נכון באופן עצמאי ואמרו לי שאני "מצליח להבין את ספרי היהדות נכון באופן עצמאי" ושבסיבה זו קיבלו אותי לא רק דיבור אלא במעשה הראו במעשים שאני מבין נכון
והילד שהיה גבוה ממני אמר שנקבע משימה ומטרה לקרוא עשר שורות מהתלמוד והוא בחר פרק של הספר של דיני נדר פרק שלא למדנו בבוקר ואז ניסיתי לקרוא את השורות עם פירוש הרבני רב שלמה רשי וכאשר סיימנו את המשימה של עשר שורות מהתלמוד, הוא אמר סיכום של השורות שקראנו ונשאר הרבה זמן כי כבר סיימנו את המשימה
אז בלילה ההוא הוא הציע לא להמשיך כי כבר הספקנו את המשימה אלא ללמוד ספר אחר
הוא המליץ שנבדוק בספר שנקרא מנחת חינוך לא לקרוא את כול הפרטים אלא "לבדוק השוואה" בין הצו לבין המקור
וגם בספר הזה הוא קבע משימה ללמוד ולבדוק עשר מיצוות
אז בדקנו השוואה בין הצו שהספר טען לבין המקור
+++
והוא לימד אותי ביקורת חשובה למרות שהייתי בכיתה גבוה משלו
כי במקרה שהמילים זהות, אומנם לא שקר עדיין יש פגם כי לא הסביר, זה כמו להגיד "המילה הלך זה ללכת" שפגום זה לא מסביר
וכאשר המילים לא זהות יש סיכון שהרעיון שונה וצריך לבדוק מתי הרעיון מתאים למילים של המקור
??
ומתי שונה ***ולא מתבסס על המקור
וראינו כמה הבדלים, וכמה פעמים שרק חזר על מילים פעמיים, כנזכר פגם בלי להסביר לדוגמה אם תפתחו ספר מילון להסביר צבע נותנים דוגמה "כאשר תראה ים במקום העמוק" תדע שזה צבע כחול הוא הצבע של הים במקם עמוק הוא כחול לא בריכה שצבעו בצבע כחול אלא במקום עמוק אומנם להגיד "כחול הוא כחול" לא מסביר וככה פגם בספר מנחת חינוך
וכבר ביום הראשון כאשר אמרתי פרט זבח פסח קשור ושייך למזבח ובסיבה זו לא מעשי הוא הראה לי פגם יותר גדול כי המשנה במסכת פסחים הבדילה בין "פסח מצרים לפסח דורות" וניכר מהמשנה פרט
+++
שהשפעה שלו גדולה
שטעה ספר מנחת חינוך היינו בעל החינוך רב אהרון ראה', להביא צו כמה פעמים מהסוג "קודם מתן תורה" שהוא בחודש השלישי בניגוד למשנה שכתב ה לא לעשות פרטים שנכתבו קודם מתן תורה כי הנאמר קודם מתן תורה רק לזמן ההוא ולא אחרי שיצאו ממצרים
נמצא כשבעים פרקים וגם חצי של ספר שמות "באמת לא מיצווה" רק לאותו זמן שעבר בעבר כי שונה קודם מתן תורה ולפי הפרט במסכת מגילה גם יש גבול בסוף ספר ויקרא כנזכר. כי כול מה שקודם מתן תורה שונה ולא מחייב אחרי זמן מתן תורה ואחרי שראינו שיקולים אלה, בספר מנחת חינוך היינו שלא הסביר או שהסביר במילים אחרות ואז רק לפעמים הרעיון היה אותו רעיון ולפעמים בלי יסוד ושהספר לא מקור אמין, ככה ראינו כבר בעשר המיצוות הראשונות הוא שאל אותי אם חשוב לי להמשיך ואמרתי לא חשוב
ולמחרת בלילה, ליל שני של הלימוד, שוב קבענו משימה לקרוא עשר שורות וקראתי כנזכר מדיני נדר מתלמוד בבלי גמרא ואז הוא אמר סיכום ועברנו לספר אחר
הפעם ספר שנקרא "תורה תמימה" שהוא נתן לי מתנה בגלל שהאמנתי אז שתורה שבעל פה מסביר ומפרשת את תורה שבכתב כי יש תורה שבעל פה שמסביר ומפרשת תורה שכבתב ולכן ספר תורה תמימה אסף פרטים מספרי הרבנים וכתב אותם לפי הסדר של ספר בראשית
ואז קבענו משימה לבדוק עשר פרטים מהפירוש "תולדות אהרון" ששם הצמיד לכול פסוק מקור בתורה שבעל פה של הרבנים
ואז בדקנו ביחד עשר פרטים שהמקור "תא' " טען שיש מקור בתלמוד בדקנו השוואה מול ספר "תורה תמימה" וחשפנו טעויות לפעמים טעות במספר העמוד אבל חשוב יותר ששוב ראינו ביחד מחסור בהתאמה רק קצת יש מקור וככה ידענו לדלג כי לא כול פרט שכתב כי הכותב של תורה תמימה ידע שטעה הכותב של תא' וגם לא קראנו כול פרט בספר תורה תמימה רק אם הפנה אותנו הספר ת"א וככה רק הפרט שבהסכמה לא בלי הסכמה של שני המקורות
כאשר סיימתי לקרוא מתורה תמימה חבתי שסיימנו אבל אז התלמיד בכיתה שצעירה משלי אמר לי שיטה טובה
++
שהשפעה שלו גדולה
חזרנו לקרוא את המקור בספר בראשית והוא שאל אותי "מה המידע תרם להבנה המקור" והשבתי ודיברנו דיון ואז הוא סיכם וככה עשינו עשר פרטים רק פרטים בהסכמה למלא את הזמן עד שעה תשע וחצי ואז סיימנו המשימה ויצאנו מוקדם אפילו קודם תשע וחצי והלכנו להתקלח בשביל ניקיון
ולמחרת שוב עשר שורות של תלמוד והוא אמר סיכום טוב, לא כול פרט שקראנו רק סיכום טוב ואז בליל שלישי של הלימוד יכולתי להמשיך בספר מנחת חינוך אבל כבר בדקנו שהמקור פגום לא אמין ולא יסוד כנזכר אז המשכנו בספר תורה תמימה לבחור פרט שהיה לו הסכמה בשני הספרים כנזכר, ולדלג פרטים שלהם חסרה הסכמה בשני הספרים עד שהגענו
+++
למקור שהשפעתו גדולה
הייתה הפנייה לתלמוד בבלי מסכת חולין ששאל ספק האם "צמחו" מהאדמה עצים ושיחים ודשא או לא צמחו כי בזמן שברא אדם נאמר "טרם צמח" היינו לא צמח ולפי הפירוש המסורתי ביום בריאת אדם לא צמח עדיין אבל בסיפור המקביל באותו ספר בראשית נאמר שכבר צמח ולפי הפירוש המסורתי יש ספק מה נכון להאמין
מ-ה --נ-כ-ו-ן-- ל-ה-א-מ-י-ן
רבני התלמוד הראו ניגוד וקבעו באיזה מהם להאמין
לפי אותה שיטה של המורה הצעיר שלי, בכיתה צעירה משלי, חזרנו לקרוא את המקור בספר בראשית לבדוק את ההשפעה של המידע הנוסף בתלמוד וראינו שה-השפעה של דברי המסורת, להשפיע על התוכן בספר בראשית שהרבנים "לא קיבלו את התוכן של התורה שבכתב" ואמרתי מאחר והרבנים הקדושים לא קיבלו גם אנחנו נהיה כמו הרבנים הקדושים ולא צריכים לקבל וככה היה שיקול להפסיק ולא ללמוד מספר בראשית וגם כנזכר לא מספר מנחת חינוך ולא מספר בראשית ולא מספר תורה תמימה כי מסביר ספר בראשית אשר כנזכר הרבנים מנהיגי היהדות דחו תוכנו
אז בליל הרביעי של לימוד אחרי שלמדנו עשר שורות מהתלמוד החלטנו לא ללמוד ספר מנחת החינוך כי המקור פגום כנזכר ולא ספר תורה תמימה כי מפרש ספר בראשית אשר תוכנו עלול להטעות מהאמונה הנכונה כנזכר במקור מספר שהוא ספר סמכותי במורשת תלמוד בבלי ואז הוא הציע ספר אחר של רב יצחק ריף
ואחרי שלמדנו עשר שורות מתלמוד בבלי עם פירוש הרבני רב שלמה רשי ואחרי שהוא אמר סיכום אז קראנו עשר שורות שהיו מודפסים בסוף הספר של התלמוד בבלי וכאשר סיימנו את המשימה וסגרתי את הספר התלמיד שהיה בכיתה צעירה משלי עצר אותי ואמר "לא ראית את ההשפעה" של הפירוש שלו על התוכן של התלמוד היינו לעשות כמו שהיינו עושים בספר 'תורה תמימה לבדוק את ההשפעה של המידע על המקור שקראנו
אז חזרנו לבדוק השוואה לתלמוד ושמתי לב שרב יצחק ריף 'העיז' לדלג הרבה מהדיון
ולמחרת בליל חמישי של הלימוד התחלנו בהתחלה עשר שורות של ריף ואז "בדקנו השוואה" למקור בתלמוד וככה לא עסקנו בכול פרט של התלמוד רק בפרטים שבחר רב יצחק ריף ואחרי עשר שורות מספר הסמכותי ריף שעסק בדיון של התלמוד ובדיקה מול המקור בתלמוד בבלי סיימנו מוקדם ועשינו דברים של תענוג מהסוג שאסור לדבר עליהם אבל התענוג הזה הוא הדבר שהיה מאזן את הסבל שסבלתי מרעב הרבה שעות במשך היום כנזכר
ואז הגיע חג ראש השנה ויש פרטים שהשפעתם גדולה בחג ההוא כאשר כתבתי בכתבות אחרות במקום אחר
ואחזור על הסיפור
כי היינו צריכי לקרוא בקשות סליחות נוספות אומנם רציתי להבין את המילי אבל לא הכרתי את המילים של בקשת הסליחות שהיו מוסיפים שבוע שלפני חג ראש השנה של לוח שנה העברי
כי המילים היו שונות מאוד משל המקרא ומהתפילות שהתרגלתי לקרוא ולא כי לא ידעתי עברית כי הייתי בודק את המילים כנזכר כול בוקר אלא בסיבה שהמילים היו שונות
ואז ההורים של הילד בכיתה ח' קנו עבורי מתנה ספר של בקשת סליחות גם באנגלית ובעברית כדי שאני יכול לבין ואמרו שזה מתנה בגלל שאני לומד עם הבן שלהם בנוסף למתנה שהוא נתן לי ספר תורה תמימה שהוא לא היה משתמש נתן לי גם ספר עם תרגום של הסליחות שהוסיפו
וכשהוא מסר לי את הספר התלמיד הצעיר בכיתה שצעירה משלי אמר לי לשים לב שאין במשנה ראש השנה שום חיוב להוסיף בקשות בגלל הדין למרות שהאמינו רבני המשנה שיש משפט בראש השנה, עדיין לא אמרו בגלל המשפט להוסיף בקשות ודבריו נכונים כי למדתי משנה ראש השנה ולכן במקום לקרוא כול הסליחות הייתי קורא לאט כי לא צריך בכלל להוסיף ובעת שהם קראו הרבה שורות במהירות אני קראתי מעט שורות ועיינתי באנגלית להתאים םמילים של עברית לאנגלית רק מעט שורות
בסוף החודש אותו שבישיבה קראנו לו בשם הבבלי "אלול" היה קרוב לחג ראש השנה
עוד סיפור
כמה ימים קודם ראש השנה ביקשתי מהתלמיד שנפסיק בלילות מ-ללמוד דיני נדר כי רציתי להתכונן לתפילת החג שהיא תפילה עם מילים שונות מכול השנה
ואז הוא הראה לי במשנה של מסכת החג ההוא ראש השנה את דברי רב עקיבה ואז בדקנו באיזה שלב בתפילה עושים דברי רב עקיבה ובבדיקת ההשוואה ראינו שהספרים שהרבנים מדפיסים ואומרים להשתמש בהם תוכנם רחוק מאוד מההלכה המקורית של רבני המשנה וראינו ביחד את ההבדלים כי "לא עושים כדברי רב עקיבה עד אחרי הרבה מאות עמודים" כי רב עקיבה אמר לתקוע בקרן כבש איל עם הברכות אבל הם עושים בנפרד שופר בנפרד מברכות ואחרי זה ברכות בנפרד משופר והחלטנו מאחר והם "רבני היהדות לא עושים כהלכה" כי בנפרד וכי הלכה כרב עקיבה ובסיבה שהתוספת העיקרית של החג הוא השופר ודווקא פרט ההוא "עושים שונה" לאור כול האמור כבוד המורשת יגרום להיפרד מהקבוצה שעושים שונה מה-הלכה המקורית וגם בדקנו שבבוקר של ראש השנה ה-התחלה של התפילה כמו כול בוקר אבל הדפיסו להוסיף מספר תהילים אך יש שיקול שרבני המשנה בשורש של זרם ההלכתי לא אמרו להוסיף מלבד תוספת של השופר ולכן לא באמת חיוב להוסיף ואף טקס שופר כבר הדפיסו שיעשו שונה ובסיבה זו החלטנו להיפרד אבל בין לימוד זה לראש השנה יש עוד
++
פרט שהשפעה שלו גדולה
כי בבוקר שלפני ראש השנה בא אלי הידיד וילד שלישי לעשות טקס ששמו "התרת נדרים היינו לבטל נדר לעתיד
וקראנו שלושתינו קריאה ארוכה ושמתי לב שבסוף הקריאה בטלנו לעתיד כול נדר
ואם זה משפיע אז כול דיני נדר שהיינו לומדים אותו חודש כבר לא מעשי כי מראש בכול שנה ושנה אפילו לפני שנולדתי הרבנים כבר ביטלו כול נדר כאילו לא נדרנו
ואילו לא השפיע אז לא רק טיפשי "לחייב אותנו לקרוא" דבר שלא עוזר אלא יש סיכון שמטעה אותנו שעזר ושביטלנו לעתיד כול נדר לעתיד
ואז הבנתי שגם בתפילת יום כיפור יש ביטול של נדר ובאמת הדגישו ש-"מאוד חשוב" החלק ההוא "כול נדרי" ואם משפיע אז זה מבטל כול נדר לעתיד, וטיפשי להגבילל עד שנה הבאה, ועדיף של ראש השנה כנזכר, ואם לא עוזר אז פגם גדול וחמור במיוחד "כי עלול להטעות שמבטל נדר לעתיד" ולא נכון לקרוא דבר שעלול להטעות, אם לא מבטל את הנדר אך לא רק קוראים אלא היו מלמדים שהחלק ההוא חלק מאוד חשוב ואז
++
ההפשעה גדולה
כי מאחר ונהגו לקרוא את הביטול ההוא ביום כיפור שנה אחרי שנה, וביום שלפני ראש השנה בסיבה זו ביטלו כול נדר ונדר וכבר לא חשוב לעסוק בדין נדר לדוגמה דיון מה נדר כולל וכן שלא צריך לחזור על הטקס שנה הבאה שנה אחרי שנה פשוט להחסיר את ההגבלה עד שנה הבאה בטקס ורק לשמור שפעם ביטלו לעתיד
אומנם בשנה הבאה התלמיד ההוא, שעלה אז לכיתה ט' אותו תלמיד הזמין אותי לטקס הנזכר אך השבתי "אם הטקס עזר אז כבר ביטלנו שנה שעברה, ואין נדר מאז, לבטל, ואם זה לא יעזור אז מיותר לקרוא" חלק שלא עוזר וגם עשיתי מאמץ לריב עם רבי בנושא ונתתי לו הזדמנות וזמן להגן על המצב הטפשי גם לקרוא ביטול וגם ללמוד דיני נדר ונתתי לו הזדמנות להסביר והוא פשוט שינה עמדה מרגע לרגע בלי לקבוע דעה כי טען "הביטול לא עוזר" אז השבתי שרע לקרוא כי "מטעה אותי שעוזר" ואז השיב "באמת עוזר" אז השבתי בסיבה זו אין נדר "ולא צריך לקרוא שנה הבאה והשיב "לא עוזר" והשבתי "כבר אמרת שעוזר, תגיד הסבר" ונתתי הזדמנות וזמן שיסביר אבל כול הדיבורים שלא לא היו הסבר על המצב הטפשי וראיתי שאין מענה ואין באמת פתרון ענייני למצב הטפשי
+++
ויכלו להחליף כול ספר נדרים להגיד "טוב אשר לא תדור נדר *פן תדור ולא תשלם והנודר נדרו בטל כי נהגו לבטל נדרים ביום כיפור
ונחזור לסיפור כמו שהחלטנו בראש השנה כןן עשינו נפרדנו למקום סודי ושיחקנו במשחק ועשינו דברים של תענוג מהסוג שאסור לפרסם וככה מלאנו את השעות במקום לקרוא הרבה שעות הרבה עמודים דווקא תוכן שחסר ערך דתי כי התוכן של ספרי התפילה של הדתיים שונה מספרי המקור של ההלכה המקורית בעצמה, ובסיבה זו לא באמת ההלכה של היהדות במקום קריאה בלי ערך דתי, עסקנו במשחקים ובתענוג וכן ביום כיפור של השנה הראשונה שלי בישיבה של החרדים למזלי
התלמיד ההוא הראה לי סיפור של שמואל שעמד לקרוא את הוידוי חטאנו במילה אחת
++
עוד פרט שהשפעתו גדולה
כי זה עיקר הוידוי ואז במקום לקרוא וידוי ארוך של כול אותיות לפי סדר אבג' די במילה אחת ובסיבה זו במנחה מיותר להוסיף וידוי ארוך כי לא רק יכלו להחליף את האריכות להתנהג כמו שמואל אלא באותה תפילה כבר אמרו בנוסח הרגיל אותה מילה בחלק הרגיל וכן בשאר תפילת יום כיפור די להוסיף מילה אחת בעמידה כמו שעשה שמואל הוא עשה מספיק לא להאריך בכול האריכות
ואף התוספות האחרות שהדפיסו להוסיף בדקנו, כמעט כולם לא בספר של רב קארו הנקרא שולחן ערוך וניכר מכך שלא חשוב להוסיף אותם ואף הפרטים שריק כתב להוסיף עדיין אין לפרטים ההם מקור במשנה כי לא היה חשוב לרבני המשנה כמו רב עקיבה ורב גמליאל להוסיף ועדיף שנהיה כמו המקוריים להיות כמו רב עקיבה ורב גמליאל שלא היה חשוב להם להוסיף ובמקום למלא את השעות בקריאות אשר חסר להן ערך דתי כי הדת וההלכה עצמה לא מחייבת לקרוא עסקנו במשחק מסויים של מזל וקוביות למלאות את הזמן וגם בתענוג מסויים מהסוג שאסור לי לתאר במילים
וכאשר אכל ביום כיפור הוא הסביר לי שהצו של יום כיפור מצות עשה ולכן לא מקבל את המפרשנות שאסור לעשות הרבה דברים אלא להיפך הצו "מחייב לעשות" לא מונע מלעשות, ומאחר ונחשב עינוי לפי ההלכה עצמה במה שלא לרחוץ לתענוג או לא לסוך לתענוג בכך מקיים מיצוות עשה, כי מתנהג ככה כול היום גם כאשר עושה את השני ואוכל ושותה עדיין מקיים למשל אם מקיים במה "שלא סך שמן" מקיים וענתם בכך כול היום גם אם רוחץ ואוכל כי מקיים במה שלא סך כי נחשב עינוי ולאור טענתו הייתה טענה מתאימה למקור גם אני לא סבלתי מרעב אותו יום כי אכלנו ביחד אחרי שקיימנו צו ועיניתם את נפשותיכם באחד האופנים שנחשב עינוי לפי תורה שבעל פה זה נחשב ולכן אכלנו את המזון שהוא הביא ושהוא אכל ומלאנו את השעות לא בקריאה של ספרי התפילה כי ההלכה עצמה לא מחייבת להוסיף את התוספות, "וחסר אפילו ערך דתי" בקריאה הארוכה שהם עושים רק למלא זמן ולכן מלאנו את הזמן במשחק ובתענוג מהסוג הנזכר במקום לקרוא הרבה שעות
אומנם לא יכולנו לראות טלביזיה אבל יש משחק של מזל עם קוביות
ופרט אחרון כי מישהו הראה לי ספר רק קארו טען שההלכה מחייבת לעמוד כול יום כיפור אבל למזלי בגלל התלמיד בכיתה צעירה משלי הסיפור של שמואל שהראה לי כי שמואל "עמד לחלק מסויים" של תפילת יום כיפור כלול בזה שבאותו שלב עמד ולא קודם וככה נחשף הנוכלות של ספר רב קראו בניגוד למורשת ההלכתית כי לא באמת חיוב לעמוד כי עדיף להתנהג כמו שמואל לשבת עד החלק ההוא ורק לעמוד בו להראות שהחלק ההוא חשוב וכלול בזה שאין איסור לשבת על כסא ביום כיפור כאשר ניסו לשקר לי וכאשר העיז הנוכל רב קארו לכתוב
וזה פרט
+++
שהשפעה שלו גדולה
כי ככה נחשף שספר שולחן ערוך נוגד את המורשת ההלכתית ואינו מקור אמין
השורה האחרונה התחתונה: הספר של רב קארו שולחן ערוך אינו מקור שראוי לקבל תוכנו בלי בדיקה ובדקנו והספר פגום ולא ראוי לקבל את תוכנו
ככה כבר בחודש הראשון למדתי פרטים שהשפעתם גדולה
;){kind=link}