לפי ספר הלכתי "שולחן-ערוך" בהלכות חלה ובהלכות תרומה פג תוקפן של מיצוות הללו חלה ותרומה ומעשר. כי אלוהי ישראל חשף את רצונו ומסר במסורת של תורה-שבעל-פה שיש זמן מוגבל למיצוות. טען קארו שכבר לפני גלות יהודה אין מיצוות חלה ותרומה ומעשר כי גלו עשרת השבטים כי זמן המיצווה רק כאשר רוב ישראל על אדמת ישראל ומאז שגלו כמספור בספר מלכים פרק 40 [בנדפס במלכים ב' פרק יח'=40] גלו ומאז פג תוקפן של מיצוות הללו כמו חלב שפג תוקפו.
הואיל וזה ספר טוב אפילו בעיני הדתיים ולא רק חילוני אומר "עבר זמן המיצווה כמו חלב שפג תקפו" אלא אפילו ספר דתי שמר את מועד שפג תוקפו בעייתי ההמשך בדבריו לעשות מיצוות הללו שלא בזמנן במרד נגד אלוהי ישראל... ונגד הרעיון ההלכתי שהתחיל בו שיש מועד בו פג תוקפן של המיצוות. מי שמכבד את אלוהי ישראל לא יעשה את ההמשך כי אפילו לפי ההלכה בגמרא נחשב חטא ורוע "לעשות מיצווה שלא בזמנה". רק חילוני יכול להתעלם מהמורשת ואז לא יפריש מהבצק ולא ממהענבים פשוט יאכל או ימכור כי חילוני הוא. בדומה ספר מלאכי כתב בלשון עתיד "מנחה לא ארצה מידכם" בספר מלאכי פרק א' 1.10 בלשון עתיד כי לא רק שאין זבח כי מעולם לא ציווה כנשמר בנבואת ירמיה פרק ז' "לא ציוויתי" לכן אתם תאכלו בשר זבחיכם, אלא אפילו מנחה לא ירצה בעתיד. ומתי הסר ההוא? רגילים להדפיס ספר מלאכי מאוחר אומנם בספר מוזכר תרומה
בספר מלאכי פרק ג' 3.8 הואיל וכנזכר מעשר ותרומה תלוי במצב של "רוב ישראל על אדמת ישראל" ושגלות בימי חזקיה גרמה שאין זמן מיצוות הללו ניכר שספר מלאכי שלא שייך לשום מלך מסויים בוודאות לפני מלכות חזקיהו כי בימיו הפרישו מעשר והביקורת שלא הפרישו לפני אולי במלכות אחז אבי חזקיהו לפני שגלו בשנת שש לחזקיהו ולכן בעייתי שהדתיים מדפיסים ספר מוקדם מאוד מאוחר.
נמצא דוגמה שהדתיים מזלזלים באלוהים יותר מחילוני פשוט כי בשמירת כשרות ובהפרשת פירות כנהוג עבור כשרות רק להרוס ולהשמיד את הפרי שיכונו למכור יש נזק ויש מרד נגד רצון אלוהי ישראל כמתואר במורשת ההלכתית בעצמה. מרד נגד רצון אלוהי ישראל לעושת הפרשת מעשר ותרומה כיום וגרוע עוד יתר הנזק רק להשחית את הפירו...
כי נוגד את רצונו הגלוי של אלוהי ישראל שרצה זמן מוגבל... אך הדתיים מורדים נגד אלוהים כי מחייבים להפריש מעשר למרות שאלוהי ישראל קבע זמן וכנזכר אפילו בתלמוד [בבלי ראש-השנה] מוגדר חטא ורוע לעשות "מיצווה שלא בזמנה". לכן בגדר הנמנע לשמור כשרות והליות דתי םאם אדם באמת רוצה לכבד את אלוהי ישראל.
קו זה שבשולחן ערוך בעייתי כי לפי סרפר דברי הימים בזמן חזקיה הפרישו מעשר בספר דברי הימים פרק לא'.
הרי גלות עשרת השבטים הייתה בעידן מלכותו ומדוע הפרישו מעשר? עלינו לדקדק מתי בדיוק גלו ואז הכול מסתדר.
הסיפור של המעשר בשנת אחת למלך חזקיהו ואז הזמין את השכנים היהודים במלכות הצפונית להשתתף כי לפני שגלו ואז הפרישו מעשר.. אחרי כן בשנת 4 לחזקיהו או ששית ראו בספר מלכים 40 [לפי המודפס מלכים ב' פרק 18] גלו ומאז באמת אין בספר דבריהימים עוד מעשרות.
גם בכול ספר עזרא אין "מעשר" וזה מתאים לדברי הספר שולחן ערוך כנזכר וכן כמו ספר החינוך שיש זמן למיצווה ולא זלזלו באלוהים כמו דתיים בדור שלנו שמחייבים חנויות להפריש מעשר ותרומה ואז שוברים והורסים את המזון שיכלו למכור ושיכולנו לאכול.
רק בספר דברי הימים 60 [בנדפס דה"ב 31.6], במלכות חזקיה כי אז היה שנת אחת לחזקיה לפני מלחמת סנחרב מול חזקיה בן אחז. כמסופר בספר דהב' 29 אבל הגלות בשנת שש כנזכר מלב' 18.
אבל יש בעיה אחרת. הספר שאנחנו קוראים לו עזרא אין שם עזרא בהתחלה לעומת ספר שמואל שמספר התחילתו על לידת שמואל וכן ספר יהשוע שמו יהשוע מופיע בתחילת הסר אך ספר זה לא באמת ספר עזרא כי הספר ששמו עזרא כי בתחילתו השם ערא לא שמרו ונאבד וזה ספר אחר"ספר כורש" אשר רק קראו בשם אחר ואין ספר כורש ולא ספר נחמיה ברשימה של הספרים בגמרא בבא בתרא. ולכן השתיקה בספר ערא לא הוכחה לתמוך בספר שולחן ערוך כי איןנו באמת ספר עזרא ועדיין מה שהאיזכור האחרון בספר מלחכים היה בשנת אחת לחזקיה בן אחז ז מתאים ואחרי שגלו בשנת שש לחזקיה אין עוד מעשר וזה תומך ברעיון שבספר שלוחן ערוך אבל אז יש בעיה נוספת.
בספר נחמיה פרק 10.37-38 מספרים על מעשר ו-"ראשית" ואם ספר נחמיה אמת כאמונה הדתית אז ספר שולחן ערוך שקר... כי לא האמינו שזמן המיצווה מוגבל ואז ספר שולחן-ערוך שקרי כי האמינו היהודים להפריש מעשר.
יחד עם זאת ספר נחמיה לא ברשימה של ספרים קדושים בגמרא בבא בתרא אין ספר "נחמיה" וזה עקבי... כי לפי הגמרא רק כאשר "מושבות" היינו רוב ישראל על אדמת ישראל אז זמן המיצווה תלויה ביישוב הארץ של רוב ישראל.... ולכן ספר שלא מתאים לכך הוא ספר חיצוני ולכן שוב הדתיים בדור שלנו לא עשו טוב כי הדפיסו ביחד גם ספר נחמיה וגם ספר שקראו לו עזרא כאשר לא שמרו את הספר שבאמת ראוי לשם עזרא... בין כם ובין כך ההיגיון מונע מלהיות דתי כי אמורים להאמין בפרטים נוגדים כאילו גם ספר נחמיה טוב בניגוד לגמרא שלא כלל ספר נחמיה ולא כלל ספר שבאמת שמו עזרא וגם בספר שולחן ערוך אשר בפרט הזה יש ניגוד ולכן אין להאמין בשני הכיוונים לא שזמן מעשר תלוי בגלות ולא שמעשר אחרי הגלות כי לא ידוע מהי אמת בנושא ובאופן מעשי שב ואל תעשה עדיף לא להפריש מעשר ובסיבה זו לא לשמור כשרות כי כנזכר לפי ספי המורשת יש זמן מוגבל למיצווה ואולי זה נגד רצון אלוהי ישראל ואין לזלזל באלוהים ככיוון שהדתיים מזלזלים בו להמשיך להפריש מעשר אחרי הזן שקבע ואכן ספר נחמיה לא ברשימה וגם ספר עשרא המקורי לא שמרו רק ספר אחר ספר כורש משקרים ששמו עזרא אך שמו כורש כי השם כורש בתחילתו והספר שבו שם עזרא לא שמרו כנזכר. ראו נחמיה 10.38,13.12 ולכן מתאים בתלמוד אין ברשימה ספר נחמיה כי לא ספר טוב אלא רעיון מטעה. בנוסף הרעיון בו לא להתחתן עם גויים בעיה כי לפי הספר לא יתנו בת ישראל לעמים... אז הילד יהודי לפי האם לפי ההלכה ואז יש יהודים מזה. וכן ההיפך לא לתת בן לבנותיהם של העמים... הילד נולד מהתחלה לא יהודי ולא שיהודי עזב... בין כך ובין כך אין הפסד של יהודי ולכ מתאים שאין ספר הזה ברשימה גם ספר יוספוס לא הביא מספר זה ששמו נחמיה רק הביא קצת המקביל לפרטים בודדים בספר נחמיה אבל לא את התוכן של הספר.
לפי ספר הלכתי "שולחן-ערוך" בהלכות חלה ובהלכות תרומה פג תוקפן של מיצוות הללו חלה ותרומה ומעשר. כי אלוהי ישראל חשף את רצונו ומסר במסורת של תורה-שבעל-פה שיש זמן מוגבל למיצוות. טען קארו שכבר לפני גלות יהודה אין מיצוות חלה ותרומה ומעשר כי גלו עשרת השבטים כי זמן המיצווה רק כאשר רוב ישראל על אדמת ישראל ומאז שגלו כמספור בספר מלכים פרק 40 [בנדפס במלכים ב' פרק יח'=40] גלו ומאז פג תוקפן של מיצוות הללו כמו חלב שפג תוקפו.
הואיל וזה ספר טוב אפילו בעיני הדתיים ולא רק חילוני אומר "עבר זמן המיצווה כמו חלב שפג תקפו" אלא אפילו ספר דתי שמר את מועד שפג תוקפו בעייתי ההמשך בדבריו לעשות מיצוות הללו שלא בזמנן במרד נגד אלוהי ישראל... ונגד הרעיון ההלכתי שהתחיל בו שיש מועד בו פג תוקפן של המיצוות. מי שמכבד את אלוהי ישראל לא יעשה את ההמשך כי אפילו לפי ההלכה בגמרא נחשב חטא ורוע "לעשות מיצווה שלא בזמנה". רק חילוני יכול להתעלם מהמורשת ואז לא יפריש מהבצק ולא ממהענבים פשוט יאכל או ימכור כי חילוני הוא. בדומה ספר מלאכי כתב בלשון עתיד "מנחה לא ארצה מידכם" בספר מלאכי פרק א' 1.10 בלשון עתיד כי לא רק שאין זבח כי מעולם לא ציווה כנשמר בנבואת ירמיה פרק ז' "לא ציוויתי" לכן אתם תאכלו בשר זבחיכם, אלא אפילו מנחה לא ירצה בעתיד. ומתי הסר ההוא? רגילים להדפיס ספר מלאכי מאוחר אומנם בספר מוזכר תרומה
בספר מלאכי פרק ג' 3.8 הואיל וכנזכר מעשר ותרומה תלוי במצב של "רוב ישראל על אדמת ישראל" ושגלות בימי חזקיה גרמה שאין זמן מיצוות הללו ניכר שספר מלאכי שלא שייך לשום מלך מסויים בוודאות לפני מלכות חזקיהו כי בימיו הפרישו מעשר והביקורת שלא הפרישו לפני אולי במלכות אחז אבי חזקיהו לפני שגלו בשנת שש לחזקיהו ולכן בעייתי שהדתיים מדפיסים ספר מוקדם מאוד מאוחר.
נמצא דוגמה שהדתיים מזלזלים באלוהים יותר מחילוני פשוט כי בשמירת כשרות ובהפרשת פירות כנהוג עבור כשרות רק להרוס ולהשמיד את הפרי שיכונו למכור יש נזק ויש מרד נגד רצון אלוהי ישראל כמתואר במורשת ההלכתית בעצמה. מרד נגד רצון אלוהי ישראל לעושת הפרשת מעשר ותרומה כיום וגרוע עוד יתר הנזק רק להשחית את הפירו...
כי נוגד את רצונו הגלוי של אלוהי ישראל שרצה זמן מוגבל... אך הדתיים מורדים נגד אלוהים כי מחייבים להפריש מעשר למרות שאלוהי ישראל קבע זמן וכנזכר אפילו בתלמוד [בבלי ראש-השנה] מוגדר חטא ורוע לעשות "מיצווה שלא בזמנה". לכן בגדר הנמנע לשמור כשרות והליות דתי םאם אדם באמת רוצה לכבד את אלוהי ישראל.
קו זה שבשולחן ערוך בעייתי כי לפי סרפר דברי הימים בזמן חזקיה הפרישו מעשר בספר דברי הימים פרק לא'.
הרי גלות עשרת השבטים הייתה בעידן מלכותו ומדוע הפרישו מעשר? עלינו לדקדק מתי בדיוק גלו ואז הכול מסתדר.
הסיפור של המעשר בשנת אחת למלך חזקיהו ואז הזמין את השכנים היהודים במלכות הצפונית להשתתף כי לפני שגלו ואז הפרישו מעשר.. אחרי כן בשנת 4 לחזקיהו או ששית ראו בספר מלכים 40 [לפי המודפס מלכים ב' פרק 18] גלו ומאז באמת אין בספר דבריהימים עוד מעשרות.
גם בכול ספר עזרא אין "מעשר" וזה מתאים לדברי הספר שולחן ערוך כנזכר וכן כמו ספר החינוך שיש זמן למיצווה ולא זלזלו באלוהים כמו דתיים בדור שלנו שמחייבים חנויות להפריש מעשר ותרומה ואז שוברים והורסים את המזון שיכלו למכור ושיכולנו לאכול.
רק בספר דברי הימים 60 [בנדפס דה"ב 31.6], במלכות חזקיה כי אז היה שנת אחת לחזקיה לפני מלחמת סנחרב מול חזקיה בן אחז. כמסופר בספר דהב' 29 אבל הגלות בשנת שש כנזכר מלב' 18.
אבל יש בעיה אחרת. הספר שאנחנו קוראים לו עזרא אין שם עזרא בהתחלה לעומת ספר שמואל שמספר התחילתו על לידת שמואל וכן ספר יהשוע שמו יהשוע מופיע בתחילת הסר אך ספר זה לא באמת ספר עזרא כי הספר ששמו עזרא כי בתחילתו השם ערא לא שמרו ונאבד וזה ספר אחר"ספר כורש" אשר רק קראו בשם אחר ואין ספר כורש ולא ספר נחמיה ברשימה של הספרים בגמרא בבא בתרא. ולכן השתיקה בספר ערא לא הוכחה לתמוך בספר שולחן ערוך כי איןנו באמת ספר עזרא ועדיין מה שהאיזכור האחרון בספר מלחכים היה בשנת אחת לחזקיה בן אחז ז מתאים ואחרי שגלו בשנת שש לחזקיה אין עוד מעשר וזה תומך ברעיון שבספר שלוחן ערוך אבל אז יש בעיה נוספת.
בספר נחמיה פרק 10.37-38 מספרים על מעשר ו-"ראשית" ואם ספר נחמיה אמת כאמונה הדתית אז ספר שולחן ערוך שקר... כי לא האמינו שזמן המיצווה מוגבל ואז ספר שולחן-ערוך שקרי כי האמינו היהודים להפריש מעשר.
יחד עם זאת ספר נחמיה לא ברשימה של ספרים קדושים בגמרא בבא בתרא אין ספר "נחמיה" וזה עקבי... כי לפי הגמרא רק כאשר "מושבות" היינו רוב ישראל על אדמת ישראל אז זמן המיצווה תלויה ביישוב הארץ של רוב ישראל.... ולכן ספר שלא מתאים לכך הוא ספר חיצוני ולכן שוב הדתיים בדור שלנו לא עשו טוב כי הדפיסו ביחד גם ספר נחמיה וגם ספר שקראו לו עזרא כאשר לא שמרו את הספר שבאמת ראוי לשם עזרא... בין כם ובין כך ההיגיון מונע מלהיות דתי כי אמורים להאמין בפרטים נוגדים כאילו גם ספר נחמיה טוב בניגוד לגמרא שלא כלל ספר נחמיה ולא כלל ספר שבאמת שמו עזרא וגם בספר שולחן ערוך אשר בפרט הזה יש ניגוד ולכן אין להאמין בשני הכיוונים לא שזמן מעשר תלוי בגלות ולא שמעשר אחרי הגלות כי לא ידוע מהי אמת בנושא ובאופן מעשי שב ואל תעשה עדיף לא להפריש מעשר ובסיבה זו לא לשמור כשרות כי כנזכר לפי ספי המורשת יש זמן מוגבל למיצווה ואולי זה נגד רצון אלוהי ישראל ואין לזלזל באלוהים ככיוון שהדתיים מזלזלים בו להמשיך להפריש מעשר אחרי הזן שקבע ואכן ספר נחמיה לא ברשימה וגם ספר עשרא המקורי לא שמרו רק ספר אחר ספר כורש משקרים ששמו עזרא אך שמו כורש כי השם כורש בתחילתו והספר שבו שם עזרא לא שמרו כנזכר. ראו נחמיה 10.38,13.12 ולכן מתאים בתלמוד אין ברשימה ספר נחמיה כי לא ספר טוב אלא רעיון מטעה. בנוסף הרעיון בו לא להתחתן עם גויים בעיה כי לפי הספר לא יתנו בת ישראל לעמים... אז הילד יהודי לפי האם לפי ההלכה ואז יש יהודים מזה. וכן ההיפך לא לתת בן לבנותיהם של העמים... הילד נולד מהתחלה לא יהודי ולא שיהודי עזב... בין כך ובין כך אין הפסד של יהודי ולכ מתאים שאין ספר הזה ברשימה גם ספר יוספוס לא הביא מספר זה ששמו נחמיה רק הביא קצת המקביל לפרטים בודדים בספר נחמיה אבל לא את התוכן של הספר.