לפי ההלכה... אני מדגיש לפי ההלכה המורשת ההלכתית "מי שרוצה להיות חסיד יקים את הדברים של מסכת ברכות" ככה בעברית מהמקור בארמית בגמרא בבא קמא [הציטוט למטה].
יכלו להגיד את ***האמת שלפי ההלכה "לא ממש חייבים כולם" להפתלל או להגיד ברכות אבל אז... התלמדים רובם לא יעשו תפילות... תארו לעצמכם ישיבה בה חלק מהתלמידים קוראים תפילות והשאר "אפשרי לישון כי לא כול אחד רוצה להיות חסיד" מלבד שיקול של שליח ציבור שהוא השליח של הציבור בנושא של תפילה. וכמו שליח קידושין שמדבר אפילו בשביל מי שיודע לדבר.
הרבנים לא מייצגים בנאמנות את המורשת של ההלכה עצמה.
מסתירים פרט אמיתי, כאשר מלמדים את הנושאים של מסכת ברכות והנה המקור בארמית " מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מילי דברכות" וכבר מתורגם למעלה. מקור בגמרא בבא קמא.
פעם הייתי עוסק וכותב בנושיאם של הלכה כמו "שמע וברכות ותפילות" אבל יש בעיה. שמע במסכת ברכות כמו תוספולת על מסכת סוטה שלקרוא שמע רק מדרבנן ואז רבנן החליטו שהוא כמו ברכות ותפילות מי "שרוצה להיות חסיד" אבל לא כול אחד רוצה להיות חסיד.
אם נשאל דתים כיום "האם אתה רוצה להיות חסיד" הרבה יגידו לא עד שנגלה להם ש-"מילי דברכות" היינו הדברים של ברכות [לא רק ברכות אבל גם ברכה כי דברים של ברכות כמו תפילה] לפי ההלכה עצמה לא ממש חייבים כולם... אלא באמת מי שרוצה להיות חסיד יעשה ולא כול אחד רוצה להיות חסיד.
מדוע לדון אם עדיף להתחיל ספר הלכה "בבוקר או בשמע של ערב" ולהתלבט בין המקורות כאשר מדובר בדקדוק של דבר שלא באמ תחייבים בו.
לאור שלא כול אחד רוצה להיות חסיד צריך להגיד גלוי "בהתחלה מה שבאמת מופיע בגמרא" במורשת של ההלכה מי שרוצה להיות חסיד יברך עם שמע אבל אם לא רוצה להיות חסיד יקרא בחלק אחר... צריך הפניייה לאיזה מקום יפנה לקרוא במקום לעסוק בדקדוקים של מה שלא באמת חייבים כולם בהם.
אני מדגיש לפי ההלכה עצמה של הדתיים לא רפורמים אלא הגמרא שנחשב ספר טוב של הלכה "מי שרוצה להיות חסיד" אומנם לא כול אחד רוצה להיות חסיד...
לא רק תלוי "אם רוצה להגיד שמע" אלא ההלכה היא "מי שרוצה להיות חסיד" תלוי מי... ולא כול אחד רוצה להיות חסיד ואז לא ממש חייבים בכול התוכן של מסכת ברכות כמו שמע או ברכות או תפילה ורק הכבדה לשקר שכולם חייבים ואז...
אחרי שמגלים את האמת שרק 'חסידות', אם בכלל יקרא, זה רחוק מדי "לדקדק בפרטים" של חסידות. כאילו יש שיטה בדבר כי לא ממש חייבים להגיד ברכה או תפילה בכלל ובדבר שלא באמת חייבם לא ייתכן "שיטה נכונה" לעשות כי לא ממש חייבים
לפי ההלכה... אני מדגיש לפי ההלכה המורשת ההלכתית "מי שרוצה להיות חסיד יקים את הדברים של מסכת ברכות" ככה בעברית מהמקור בארמית בגמרא בבא קמא [הציטוט למטה].
יכלו להגיד את ***האמת שלפי ההלכה "לא ממש חייבים כולם" להפתלל או להגיד ברכות אבל אז... התלמדים רובם לא יעשו תפילות... תארו לעצמכם ישיבה בה חלק מהתלמידים קוראים תפילות והשאר "אפשרי לישון כי לא כול אחד רוצה להיות חסיד" מלבד שיקול של שליח ציבור שהוא השליח של הציבור בנושא של תפילה. וכמו שליח קידושין שמדבר אפילו בשביל מי שיודע לדבר.
הרבנים לא מייצגים בנאמנות את המורשת של ההלכה עצמה.
מסתירים פרט אמיתי, כאשר מלמדים את הנושאים של מסכת ברכות והנה המקור בארמית " מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מילי דברכות" וכבר מתורגם למעלה. מקור בגמרא בבא קמא.
פעם הייתי עוסק וכותב בנושיאם של הלכה כמו "שמע וברכות ותפילות" אבל יש בעיה. שמע במסכת ברכות כמו תוספולת על מסכת סוטה שלקרוא שמע רק מדרבנן ואז רבנן החליטו שהוא כמו ברכות ותפילות מי "שרוצה להיות חסיד" אבל לא כול אחד רוצה להיות חסיד.
אם נשאל דתים כיום "האם אתה רוצה להיות חסיד" הרבה יגידו לא עד שנגלה להם ש-"מילי דברכות" היינו הדברים של ברכות [לא רק ברכות אבל גם ברכה כי דברים של ברכות כמו תפילה] לפי ההלכה עצמה לא ממש חייבים כולם... אלא באמת מי שרוצה להיות חסיד יעשה ולא כול אחד רוצה להיות חסיד.
מדוע לדון אם עדיף להתחיל ספר הלכה "בבוקר או בשמע של ערב" ולהתלבט בין המקורות כאשר מדובר בדקדוק של דבר שלא באמ תחייבים בו.
לאור שלא כול אחד רוצה להיות חסיד צריך להגיד גלוי "בהתחלה מה שבאמת מופיע בגמרא" במורשת של ההלכה מי שרוצה להיות חסיד יברך עם שמע אבל אם לא רוצה להיות חסיד יקרא בחלק אחר... צריך הפניייה לאיזה מקום יפנה לקרוא במקום לעסוק בדקדוקים של מה שלא באמת חייבים כולם בהם.
אני מדגיש לפי ההלכה עצמה של הדתיים לא רפורמים אלא הגמרא שנחשב ספר טוב של הלכה "מי שרוצה להיות חסיד" אומנם לא כול אחד רוצה להיות חסיד...
לא רק תלוי "אם רוצה להגיד שמע" אלא ההלכה היא "מי שרוצה להיות חסיד" תלוי מי... ולא כול אחד רוצה להיות חסיד ואז לא ממש חייבים בכול התוכן של מסכת ברכות כמו שמע או ברכות או תפילה ורק הכבדה לשקר שכולם חייבים ואז...
אחרי שמגלים את האמת שרק 'חסידות', אם בכלל יקרא, זה רחוק מדי "לדקדק בפרטים" של חסידות. כאילו יש שיטה בדבר כי לא ממש חייבים להגיד ברכה או תפילה בכלל ובדבר שלא באמת חייבם לא ייתכן "שיטה נכונה" לעשות כי לא ממש חייבים